הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין מֵעַל גַּבֵּי הָאוּר, אִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֵין מוֹצִיאִין בְּכַף מֵהֶם שֶׁנִּמְצָא מֵגִיס וְאִיכָּא מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל וְאִם נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ מֻתָּר אֲבָל צֶמֶר לְיוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַט הָעַיִן (מ) אָסוּר לְהָגִיס בּוֹ (פי' לְנַעְנֵעַ אוֹתוֹ בְּכַף). הגה: (מא) וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִזָּהֵר אַף בִּקְדֵרָה בְּכָל עִנְיָן. (פִּסְקֵי מהרי''ו).
אָסוּר לָטוּחַ שֶׁמֶן וְשׁוּם עַל הַצְּלִי בְּעוֹדוֹ כְּנֶגֶד (מב) הַמְּדוּרָה אֲפִלּוּ נִצְלָה הַצָּלִי מִבְּעוֹד יוֹם דְּמִכָּל מָקוֹם יִתְבַּשֵּׁל הַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן.
באר היטב
(מב) המדורה. וה''ה במעבירו מהאש כל זמן שהוא רותח שהיס''ב אסור לטוח עליו שום דהא עדיין כ''ר הוא וכ''כ הפוסקים ביו''ד סי' צ''ד ס''ק כ''ה בדבר שהוא גוש אפי' בכ''ש מבשל וכ''ש צלי ע''ש והרבה אין יודעים להזהר כשצולין אווזא וכשמוציאין אותה בעודה רותחת מושחין עליה שום וזהו איסור כל זמן שהיס''ב ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דבשומן מותר לטוחו דאין בו משום בישול כמ''ש סי''ו ומשום נולד ליכא כיון דאינו בעין ובלבד שלא ירסקו בידים רק יניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאליו ואפשר דזהו מיקרי בעין מידי דהוי אקדירה שיש בה רוטב וצ''ע עכ''ל ומכאן ראיה שמותר לטוח שומן אווזא שנקפה ע''ג מיני קמחים וקטניות כגון לאקשי''ן ערביזי''ן היר''ז שנותנים ע''ג קערה. א''ז בשם דרישה (ובספר אליהו רבה הניח קצת בצ''ע ע''ש):
הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִים וּבוֹרֵר מִין מִמִּין אַחֵר, (א) בְּנָפָה וּבִכְבָרָה חַיָּב; בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. וְאִם בֵּרֵר בְּיָדוֹ (כְּדֵי) לֶאֱכֹל (ב) לְאַלְתַּר, מֻתָּר. הגה: וְכָל מַה שֶּׁבּוֹרֵר לְצֹרֶךְ אוֹתָהּ סְעֻדָּה שֶׁמֵּסֵב בָּהּ מִיָּד, מִקְרֵי לְאַלְתַּר (הַמַּגִּיד פ''ח וְר''י ני''ב ח''ח וּבֵית יוֹסֵף וְטוּר וְרֹא''שׁ). וַאֲפִלּוּ אֲחֵרִים אוֹכְלִים עִמּוֹ, שָׁרֵי (תּוֹסָפוֹת פ' כְּלָל גָּדוֹל). וְלָכֵן מֻתָּר לִבְרֹר (ג) הַיָּרָק שֶׁקּוֹרִין שלאטי''ן מִן הֶעָלִין הַמְעֻפָּשִׁין שֶׁבּוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל בְּאוֹתָהּ סְעֻדָּה (בֵּית יוֹסֵף סי' שכ''א).
באר היטב
(א) בנפה. שזהו דרך ברירתו: (ב) לאלתר. ודוקא אוכל מתוך הפסולת עיין ס''ד. הר''י אבולעפיא הובאו דבריו במהרי''ט צהלון סי' ר''ג כתב דמדברי רש''י נראה דאפילו לאלתר דוקא כשבורר לעצמו מותר אבל לאחרים אסור ומהרי''ט צהלון שם דחה דבריו וכתב דאפילו לאחרים שרי. עוד כתב שם מהר''י אבולעפיא דהרמב''ם ס''ל דבורר פסולת מתוך אוכל נמי מותר לאלתר ולפי זה כתב דלהסיר הצרעה מן הכוס מותר להסירה כשהוא לאלתר. ומהרי''ט צהלון שם דחה דבריו והעלה שדעת כל הפוסקים דפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאלתר והנוטל פסולת מתוך האוכל לעולם חייב אפי' ביד ולאלתר ומהריט''ץ שם התיר להסיר הצרעה מן הכוס בשבת מטעם אחר דאין ברירה בלח. וגם את הצרעה ישלח. דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והוי ליה כמשחיל ביניתא מחלבא דאין זה בורר ע''ש. והיד אהרן כתב עליו דהיתר זה הוא דחוק מאוד. והט''ז סי' זה ס''ק י''ג ובסי' תק''ו ס''ק ג' כתב דאין להסיר הצרעה והזבובים מן הכוס דה''ל בורר פסולת מתוך אוכל אלא ליקח מן המשקה קצת עמהם: (ג) הירק. דוקא אוכל מתוך הפסולת ואפילו אין העלין הללו פסולת גמור שראויים לאכילה ע''י הדחק אסור לברור הפסולת. מ''א:
באר היטב
(מ) אסור. דבזה יש משום צובע: (מא) ולכתחלה וכו'. והעולם נהגו היתר במיני קטניות שמוציאין אותו בכף כיון דא''א בענין אחר ויש להם על מי שיסמוכו עיין מ''ש סי' רנ''ג סעיף ד' מ''א. וט''ז כתב נלע''ד דהוצאה בעלמא בלי שום היפך בקדירה אלא ליקח חתיכה אין כאן זהירות אף ע''פ שלא נתבשל כל צרכו אסור אפילו בהוצאה שנמצא מגיס מ''מ בנגמר כל צרכו אין להחמיר בהוצאה רק שיחמיר להפוך בקדרה הרוצה להחמיר ועיין סוף סי' שכ''א ועיין בפנים מאירות סי' פ''ד: