הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד, אֵין מְרַסְקִין אוֹתָם, דְּהַיְנוּ לְשַׁבְּרָם לַחֲתִיכוֹת דַּקּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ (יב) מֵימָיו, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ כּוֹס שֶׁל יַיִן אוֹ מַיִם וְהוּא נִמּוֹחַ מֵאֵלָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ; וְכֵן אִם הִנִּיחָם (יג) בַּחַמָּה אוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְנִפְשְׁרוּ, מֻתָּרִים.
מֻתָּר לְשַׁבֵּר (יד) הַקֶּרַח כְּדֵי לִטֹּל מַיִם מִתַּחְתָּיו.
באר היטב
(יד) הקרח. שהרי אינו בורא מים בזה ואי משום שבירת הקרח הא גדולה מזו מצאנו שובר אדם את החבית בשביל גרוגרות וכו' מרדכי ועיין סי' שי''ד. ונ''ל דבנהר או באר אסור. מ''א:
צָרִיךְ לִזָּהֵר, בַּחֹרֶף, שֶׁלֹּא יִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֶׁלֶג אוֹ בָּרָד; וְאִם יִטֹּל, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִדְחֲקֵם בֵּין יָדָיו, שֶׁלֹּא יְהֵא (טו) מְרַסֵק.
באר היטב
(טו) מרסק. עיין מ''א דאפילו לרסק שרי ע''ש ס''ק י''ג:
באר היטב
(יב) מימיו. דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה שבורא המים הללו. וכתב ב''י דוקא שמרסקו בחתיכות קטנות אבל לשבור חתיכה ממנו שרי ואפי' אם יזובו קצת מים ע''י זה דלא נתכווין לזה ועוד שהלך לאיבוד: (יג) בחמה. ולפי מה שכתב רמ''א בסי' שי''ח סעיף ט''ז גם הכא אסור משום נולד אא''כ הוא מעורב במים. ר''ן מ''א: