מֻתָּר לִסְחֹט (ט) לימוני''ש.
לִסְחֹט כְּבָשִׁים (פי' פֵּרוֹת וּמִינֵי יְרָקוֹת הַמֻּנָּחִים בְּחֹמֶץ וּבְמֶלַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָקְבוּ) וּשְׁלָקוֹת, אִם לְגוּפָם, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַמַּיִם וְאֵינוֹ סוֹחֲטָן אֶלָּא לְתַקְּנָם לַאֲכִילָה, אֲפִלּוּ סוֹחֵט לְתוֹךְ קְעָרָה שֶׁאֵין בָּהּ אֹכֶל, מֻתָּר. וְאִם צָרִיךְ לְמֵימֵיהֶן, מֻתָּר לִסְחֹט לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ (י) אֹכֶל, אֲבָל אִם אֵין בָּהּ אֹכֶל, אָסוּר. (יא) וּלר''ח, כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמֵימֵיהֶן, חַיָּב חַטָּאת אֲפִלּוּ סָחַט לִקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֹכֶל. וְלִדְבָרָיו, הַסּוֹחֵט אֶשְׁכּוֹל לִקְדֵרָה נָמֵי אָסוּר (טוּר).
באר היטב
(י) אוכל. דמשקה הבא לאוכל הוי כמפריד אוכל מאוכל. וה''ה לתוך המורייס דהוי מאכל סמ''ק. אבל לתוך משקין אסור: (יא) ולר''ח וכו'. ובסי' תק''ה גבי י''ט הכריע דמותר לחלוב לתוך האוכל וא''כ כאן אפי' לכתחלה סוחטין הכבשים והשלקות להוציא מימיהן לתוך האוכל. ט''ז ע''ש:
הַסוֹחֵט דָּג לְצִירוֹ, דִּינוֹ כְּסוֹחֵט כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת לְמֵימֵיהֶן.
באר היטב
(ט) לימוני''ש. כיון שאין דרך כלל לסוחטן לצורך משקה אלא לצורך אוכל הוי כשאר פירות עיין מ''א ס''א. ואפי' נוהגין לסחטו לתוך מים לשתותו שרי כיון שאין דרך לשתותו לבדו ב''י. ולימונ''ש הכבושים במלח דינם ככבשים ושלקות עיין סעיף ז' ולענין לסחוט תפוחים נ''ל דאותן שסוחט כדי לרכך התפוח כדרך שעושין אם התפוח קשה דשרי דהוי כמו למתק כמ''ש בס''ק ב'. ואע''ג דשותה מה שיוצא ממנו לא נתכוין בסחיטה לכך כיון שאינו עומד לכך ואם התפוח מבושל וסוחט שיצא ממנו פשיטא דשרי דהא סחט כל האוכל ממנו. ט''ז ע''ש: