חַרְצַנִּים וְזַגִּים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם לַעֲשׂוֹת תֶּמֶד, מֻתָּר לִמְשֹׁךְ מֵהֶם (ז) וְלִשְׁתּוֹת; וַאֲפִלּוּ לֹא נָתַן מַיִם, וְהַיַּיִן מִתְמַצֶּה וְזָב מֵאֵלָיו, מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהוּא הַדִּין לְבֹסֶר שֶׁמֻּתָּר לְסָחֲטוֹ לְתוֹךְ הָאֹכֶל, וְרַבֵּנוּ תָּם אוֹסֵר בְּבֹסֶר הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי (ח) לַאֲכִילָה (טוּר).
באר היטב
(ח) לאכול. ממילא הוי כבורר אוכל מתוך פסולת טור. וה''ה בשאר פירות שאינן ראוים לאכילה אסור לסוחטן למימיהן מ''א. וכתב הט''ז דלפי זה אם רוצה לאכול לאלתר אותו דבר שסוחט לתוכו הבוסר מותר כדלעיל סי' שי''ט לענין בורר ע''ש וכ''כ העו''ש דיש להתיר לסחוט לצורך אותו סעודה ע''ש. והמ''א תמה עליהם דאטו מי שרי לעשות מלאכה כדי לאכול לאלתר וכ''כ הש''ג פ''ז דשבת אלא הטעם בבורר בידו לאכול לאלתר לא מיקרי ברירה דהוי דרך אכילה ולהכי בקנון ובתמחוי אסור לברור אפילו לאכול לאלתר. וכן פסולת מתוך האוכל אסור אפי' לאכול לאלתר ומכ''ש דאסור לסחוט בוסר ע''ש. ועיין יד אהרן:
באר היטב
(ז) לשתותו. כיון שנתרסקו מבעו''י. ב''י מרדכי: