(כ) הַמְחַבֵּץ (פי' שֶׁמּוֹצִיא חֶמְאָה מִן הֶחָלָב), תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר הוּא; לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִים שֻׂמְשְׂמִים וֶאֱגוֹזִים לַדְּבַשׁ, לֹא יְחַבְּצֵם בְּיָדוֹ וְע''ל סי' ש''מ סָעִיף י''א. הגה: הָרוֹקֵק בָּרוּחַ בְּשַׁבָּת וְהָרוּחַ מְפַזֵּר הָרֹק, חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֶה. (מַהֲרִי''ל בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ וִירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק כְּלָל גָּדוֹל).
זֵיתִים (א) וַעֲנָבִים, אָסוּר לְסָחֲטָן עַיֵּן לְעֵיל סי' רנ''ב ס''ה; וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִים אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ עוֹמְדִים אֶלָּא לַאֲכִילָה. וְתוּתִים וְרִמּוֹנִים, אָסוּר לְסָחֲטָן; וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אִם עוֹמְדִים לַאֲכִילָה, מֻתָּר; וְאִם עוֹמְדִים לְמַשְׁקִים, אָסוּר. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת, מֻתָּר (ב) לְסָחֲטָן. הגה: וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (ג) לִסְחֹט אֵיזֶה פֵּרוֹת לִשְׁתּוֹת מֵימָיו מֵחֲמַת צָמָא אוֹ תַּעֲנוּג, דִּינוֹ כְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים; אֲבָל אִם נָהֲגוּ לְסָחֲטוֹ לִרְפוּאָה לְבַד, אֵין לָחוּשׁ (בֵּית יוֹסֵף). וְכָל זֶה דַּוְקָא לִסְחֹט אָסוּר, אֲבָל מֻתָּר לִמְצֹץ בְּפִיו מִן הָעֲנָבִים הַמַּשְׁקֶה שֶׁבָּהֶן וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר (ד) דְּבָרִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ש''ל). וְיֵשׁ (ה) אוֹסְרִין לִמְצֹץ בַּפֶּה מֵעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם (הגה''מ פכ''א).
באר היטב
(א) וענבים. ודבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד רמב''ם ועיין ס''ז: (ב) לסחטן. עיין ט''ז שהעלה הא דשאר פירות מותר לסחטן דהיינו בסתמא דאמרינן מסתמא הוי מכוין למתק ואע''פ שהוא נהנה ממה שיוצא משקה מ''מ עיקר כוונתו בשעת סחיטה לא היתה אלא בשביל מיתוק הנעשה ע''י הסחיטה שזה דרך הסחיטה בשאר הפירות שאין עומדים למשקים אבל במכוין להוציא מהן משקה לצורך המשקה וגילה דעתו שבשביל המשקין היוצא הוא סוחט ודאי אסור לד''ה אף בשאר פירות עכ''ל: (ג) לסחוט. עיין מ''א שהעלה דוקא בענין שאם היה לכל העולם פירות הרבה כאלו היו סוחטין אותן אבל בלא''ה אפי' בחד מקום אמרינן בטלה דעתן ואם כן הני אגסים שקורין בערני''ס בל''א אסור לסוחטן מפני שבמדינות אשכנ''ז נהגו לסחטן למשקה ואפשר שאם היה לכל העולם הרבה היו גם כן סוחטין. והב''ח כתב שאסור לסחוט אלא למתק הפרי אבל למימיהם אסור וכמ''ש ס''ז. וכ''כ הסמ''ק וכן נוהגין העולם עכ''ל וכתב המ''א בודאי היכא דנהוג נהוג מ''מ נ''ל היכא דאינו סוחטו אלא לטבל בו המאכל שרי דלא מקרי משקה כמ''ש ב''י ע''ש: (ד) דברים. כגון הנותן בשר במרק או פת ביין ומוצץ אותו: (ה) אוסרין. אפי' בשאר דברים ב''י הג''מ רא''מ וב''ח כתב בשם רש''ל דבמשקה הנבלע בפת או בבשר כיון שהיה שם משקה עליו מקודם קרוב הוא לחטאת ולכן אסור למצוץ אותו אבל למצוץ הענבים בפיו ולהשליך החרצנים אין זה מפרק אלא כך הוא דרך אכילת ענבים ושרי מדינא מ''מ המחמיר תע''ב עכ''ל. ומ''מ מדברי רמ''א משמע דשאר דברים קילי מענבים כמש''ל ואפשר כיון שדרך אכילתן בכך שרי מ''א ע''ש. וט''ז כתב לפענ''ד נראה דבר זה דומה לדין שכתב בסי' שי''ט סעיף ט''ז והוא דעת הרא''ש דמותר לשתות ע''י מפה וכו' דכשם ששם אין איסור בורר במה שהוא עושה בפיו כך אין כאן איסור דש במה שמוצץ בפיו דמ''ש מלאכת בורר ממלאכת דש וכיון שכבר פסק בסי' שי''ט להקל כהרא''ש לא היה לו לרמ''א להביא כאן דעת המחמירין גם לא ראינו מי שנזהר בדברים אלו. רק בזה צריך ליזהר שלא יסחוט בשר הנבלע בו מרק לצורך משקה כמש''ל בענין סחיטה בשאר פירות עיין ס''ק ב' עכ''ל (ובס' אליהו רבה חולק על ט''ז והעלה להלכה לאסור בענבים ולהחמיר לירא שמים אבל בשאר פירות וכן בשר ופת אין להחמיר כמו שכתוב בספר יראים עצמו להתיר ע''ש):
זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּתְרַסְקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֻתָּרִין; וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְרַסְקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אִם יֵשׁ יַיִן בַּגִּיגִית שֶׁהָעֲנָבִים בְּתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּקְּעִים בְּשַׁבָּת בַּגִּיגִית, מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁכָּל יַיִן הַיּוֹצֵא מֵהָעֲנָבִים (ו) מִתְבַּטֵּל בַּיַּיִן שֶׁבַּגִּיגִית.
באר היטב
(ו) מתבטל. ואע''ג דדישל''מ לא בטיל ש''ה כיון שלא היה ניכר קודם שנתערב ולא היה עליו שם יין מעולם ועיין בי''ד ססי' ק''ב. וכתב הב''ח ונ''ל דמותר לתת ענבים בתוך היין בשבת שיתבקעו ויוציאו יינם כמו בשלג וברד בסעיף ט' עכ''ל. וט''ז חולק עליו וכתב דאין היתר אלא בדיעבד ואינו דומה כלל לשלג וברד עיין שם. ובתשובת מהרי''ט צהלון סי' ס''ט התיר דיכולים לשרות צמוקים וכיוצא בהם לעשות שתיה ולא דמי למ''ש הרמב''ם פ''ה מהלכות שבת דאסור שריית חטים ושעורים ע''ש:
באר היטב
(כ) המחבץ. דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו חייב שהרי הפריש הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה הרמב''ם ועיין מ''א. וכתב הט''ז דברירה שייך בכל מידי אפילו כלי מתוך כלים והא דכתבו התוספות מיני אוכלים גרסינן לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינן דהנשאר הוי פסולת ע''ש: