מֻתָּר לְעָרוֹת בְּנַחַת מִכְּלִי לַחֲבֵרוֹ וּבִלְבַד שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁכְּשֶׁיִּפְסֹק הַקִּלּוּחַ וּמַתְחִילִים לִירֵד נִצּוֹצוֹת קְטַנּוֹת הַנִּשּׁוֹפוֹת בָּאַחֲרוֹנָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, יַפְסִיק וְיַנִּיחֵם עִם הַשְּׁמָרִים; שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, הָנֵי נִיצוֹצוֹת (יז) מוּכְחֵי שֶׁהוּא בּוֹרֵר. מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ הֶחָבִית עַל אֵיזֶה דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּקְלַח מִמֶּנּוּ הַיַּיִן הֵיטֵב (רוֹקֵחַ הל' יוֹם טוֹב וּבֵית יוֹסֵף).
מִסְנֶנֶת שֶׁנָּתַן בָּהּ חַרְדָּל לְסַנְּנוֹ, מֻתָּר לִתֵּן בָּהּ בֵּיצָה אַף עַל פִּי שֶׁהַחֶלְמוֹן יוֹרֵד לְמַטָּה עִם הַחַרְדָּל וְהַחֶלְבּוֹן נִשְׁאָר (יח) לְמַעְלָה.
באר היטב
(יח) למעלה. ולא חשיב כבורר לפי ששניהם אוכלין הם ואין נותנין אותן לתוכן אלא לתקן מראה החרדל טור אבל אם הם עושין אותו כדי לאכול החלמון אסור דמה שאינו רוצה לאכול מקרי פסולת וה''ל בורר ב''ח ולבוש ועס''ג דכתב דבמין אחד לא שייך ברירה וצ''ל דהכא מיחשב ב' מינים ועיין מ''א וט''ז כתב ומזה נסתייע לדברינו דאפילו במין א' שייך ברירה ע''ש ועיין ס''ק ה':
מַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹלָעִים, מֻתָּר לִשְׁתּוֹתָן עַל יְדֵי (יט) מַפָּה בְּשַׁבָּת דְּלֹא שַׁיָּךְ בּוֹרֵר וּמְשַׁמֵּר אֶלָּא בִּמְתַקֵּן הָעִנְיָן קֹדֶם אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה, אֲבָל אִם בִּשְׁעַת שְׁתִיָּה מְעַכֵּב אֶת הַפְּסֹלֶת שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹךְ פִּיו, אֵין זֶה מֵעֵין מְלָאכָה, וּמֻתָּר.
באר היטב
(יט) מפה. ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טינוף כמ''ש סי' ש''ב ס''ט. וא''כ להאוסרין אסור ע''י מפה מ''א. כשנופלים זבובים לכוס לא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס דהוי ליה בורר פסולת אלא יקח המשקה קצת עמהם ט''ז ועיין ס''ק ב' מש''ש:
באר היטב
(יז) מוכחי. ותחלת שפיתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא ר''ן. ולפ''ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא ב' מיני אוכלין הם ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד הכא כשמערה מהכלי אסור כמו בשכר ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי ועיין מ''א וכתב המ''א בסי' תק''י סקי''ג נ''ל דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ''י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ''ש סי' שי''ט סי''ד ודוקא שצריך בו ביום ואם א''צ רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשות ע''י עכו''ם וכמ''ש סי' ש''ז ס''ה עכ''ל שם: