דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁשׁ צֵידָה וּמְחֻבָּר, אֶלָּא שֶׁהוּבָא מִחוּץ לַתְּחוּם, אִם הֱבִיאוֹ הָעַכּוּ''ם לְעַצְמוֹ, מֻתָּר אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם; וְאִם הֱבִיאוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר לְטַלְטֵל אֲפִלּוּ מִי (י) שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ; אֲבָל לֶאֱכֹל, אָסוּר בּוֹ בָּיוֹם לְמִי שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ, וְלָעֶרֶב (יא) בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים (יב) דְּאֵין הַלַּיְלָה עוֹלֶה מִן הַחֶשְׁבּוֹן, רַק צָרִיךְ לְהַמְתִּין בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ (סְמַ''ג וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כ''כ); וְלַאֲחֵרִים, מֻתָּר בּוֹ בַּיּוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְמִי שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ מֻתָּר לָעֶרֶב מִיָּד, וְהָא דְּשָׁרֵי לְיִשְׂרָאֵל לְטַלְטֵל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֱבִיאוֹ הָעַכּוּ''ם לְעַצְמוֹ, דַּוְקָא בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת אוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר, אִם הִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה; וְהוּא שֶׁתְּהֵא מֻקֶּפֶת לְדִּירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּשְׁבָה וּלְבַסוֹף הֻקְּפָה, וּסְתָם עֲיָרוֹת מֻקָּפוֹת לְדִּירָה; וּסְתָם מִבְצָרִים אֵינָם מֻקָּפִים לְדִּירָה וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ת''א.
אִם הוּא סָפֵק אִם הוּבָא מִחוּץ לַתְּחוּם, (יג) אָסוּר; וְדַוְקָא בְּעַכּוּ''ם שֶׁאֵינוֹ שָׁרוּי עִמּוֹ בָּעִיר, אֲבָל עַכּוּ''ם הַשָּׁרוּי עִמּוֹ בָּעִיר, וּפֵרוֹת הַמְצוּיִים בָּעִיר, אֵין לָחוּשׁ מִסָפֵק; וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לָעַכּוּ''ם (יד) שְׁנֵי בָּתִּים, וְאֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, תּוֹלִין לְהָקֵל וּמֻתָּר לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ.
באר היטב
(יג) אסור. ולפ''ז אפי' ספק אם הובא בשביל ישראל ועיין ס''ז והאי אסור פי' בו ביום אבל לערב מותר מיד כמ''ש ס''ז ס''ח. מ''א: (יד) שני בתים. עיין ט''ז שהעלה דאם יש לו ב' בתים חוץ לתחום ואחד תוך התחום דאסור ע''ש:
עַכּוּ''ם שֶׁמִּלֵּא מַיִם לִבְהֶמְתּוֹ מִבּוֹר שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם בְּהֶמְתּוֹ; וְהוּא שֶׁאֵין הָעַכּוּ''ם מַכִּירוֹ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ; וְאִם מִלֵּא לְצֹרֶךְ בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל, אָסוּר בְּכָל מִינֵי תַּשְׁמִישׁ אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אַחֵר; וְאִם מִלֵּא מִבּוֹר רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית, מֻתָּר לְאַחַר שֶׁלֹּא מִלֵּא בִּשְׁבִילוֹ. הגה: וְיֵשׁ מְקִלִּין וְאוֹמְרִים דְּאַף אִם הוּבָא דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר לְאָדָם לִשְׁתּוֹת מֵהֶם הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לֵילֵךְ שָׁם וְלִשְׁתּוֹת (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם); (טו) וְיֵשׁ מַתִּירִין אַף לְכַתְּחִלָּה (כָּל בּוֹ); וְכֵן נָהֲגוּ הֶתֵּר לוֹמַר אַף לְכַתְּחִלָּה לְעַכּוּ''ם לְהָבִיא שֵׁכָר, אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים, דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית אוֹ בְּלֹא עֵרוּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְהַחְמִיר בַּדָּבָר מִכָּל מָקוֹם אֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַמְקִלִּין לְצֹרֶךְ שַׁבָּת וּבִשְׁעַת הַדַּחַק, דְּהָא יֵשׁ לְהָקֵל בַּאֲמִירָה לְעַכּוּ''ם לְצֹרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' ש''ז וְכָל שֶׁכֵּן בִּכְהַאי גַּוְנָא.
באר היטב
(טו) יש מתירין. פי' בכרמלית ועיין מ''א שהעלה דאין להקל אלא לצורך כמה שכתב רמ''א. וליתן לו מעות בשבת אסור לכ''ע מ''א. (ובספר אליהו רבה מחמיר ג''כ וכן יש לירא שמים להחמיר):
באר היטב
(י) שהובא. ואם הביאו לשנים אסורים להחליף כנה''ג. ומותר למכור למי שלא הובא בשבילו בלי ריוח אם לא כוון לכך ואם כוון אסור שכנה''ג ע''ש. ואם הובא בספינה שרי ועיין סי' ת''ד וסי' ת''ה דאסור להוציאם חוץ לד''א אם לא שהיו מע''ש בספינה ולא היו ביבשה. מ''א: (יא) בכדי שיעשו. ואין צריך להמתין אלא בכדי ששהא המביא בשבת שאם הביאו רוכב על הסוס א''צ להמתין כ''כ כנה''ג. ונ''ל שא''צ להמתין אלא בכדי שיכול לרכוב ביום דבליל שבת ודאי לא רכב. מ''א ע''ש: (יב) דאין הלילה. במרדכי ס''פ כל כתבי נתן טעם לזה לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק וכו' ולפ''ז דוקא אהך שמביא מחוץ לתחום הוי חומרא זו משא''כ בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב שפיר יוכל להביא בלילה מש''ה כתב רמ''א כאן ולא לעיל בס''ז ט''ז. והיש''ש פסק כסברא ראשונה ועיין מ''א: