ההלכה היומית
יום ראשון וירא י"ב חשון תשפ"ג
סימן שכ"ה
סעיף ה'
עַכּוּ''ם שֶׁצָּד דָּגִים אוֹ לִקֵּט פֵּרוֹת לְעַצְמוֹ, אֲסוּרִים (ח) לְיִשְׂרָאֵל; וַאֲפִלּוּ (ט) סָפֵק אִם לְקָטָן אוֹ צָדָן הַיּוֹם, אֲסוּרִים בּוֹ בַּיּוֹם; אֲבָל לָעֶרֶב מֻתָּרִים מִיָּד, אֲפִלּוּ אִם וַדַּאי לְקָטָן וְצָדָן הַיּוֹם.
סימן שכ"ה
סעיף ו'
אִם לִקֵּט וְצָד בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ''ם, צָרִיךְ לְהַמְתִּין לָעֶרֶב בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ.
סימן שכ"ה
סעיף ז'
סָפֵק אִם לִקְּטָן בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁלִּקְּטָן בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְאֵין יָדוּעַ אִם נִלְקְטוּ הַיּוֹם אִם לָאו, אֲסוּרִים בּוֹ בַּיּוֹם, וְלָעֶרֶב בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָעֶרֶב מֻתָּר מִיָּד.
באר היטב
(ח) לישראל. אפי' לדעת המתירין בפת הנאפה בשבת בסעיף ד' היינו באפיה ובישול דמידע ידעי כ''ע דאין לך מלאכות חמורות מהם ולא אתי למיעבד בידים משא''כ צידת דגים ולקיטת פירות לא משמע לאינשי שהוא מלאכה כ''כ ואיכא למיגזר שמא יעשה בידיו: (ט) ספק. ונ''ל אם הביא העכו''ם לישראל פת חם בשבת ודאי אדעתא דישראל אפה אותו. מ''א ועיין סי''א: