הֵיכָא דְּאִכָּא מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם, אוֹ בְּעַכּוּ''ם אַלָּם, (ד) מֻתָּר לָתֵת לוֹ אוֹ לִשְׁלֹחַ לוֹ עַל יְדֵי עַכּוּ''ם. וְהוּא הַדִּין לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן לְהוֹצִיא חָמֵץ מִבֵּיתוֹ בְּפֶסַח (מָרְדְּכַי).
מֻתָּר לְהַחֲלִיף מַשְׁכּוֹן בְּשַׁבָּת אִם הוּא מַלְבּוּשׁ, וְיוֹצִיאֶנּוּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ כִּי אֵין זֶה מַשָּׁא וּמַתָּן; וְגַם בְּיִשְׂרָאֵל מֻתָּר בְּעִנְיָן זֶה, אִם הַיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְלָבְשׁוֹ. הגה: (ה) וְטוֹב שֶׁהָעַכּוּ''ם יִקַּח הַמַּשְׁכּוֹן עַצְמוֹ וְיַנִּיחַ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יִגַּע בּוֹ הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן (אֲגֻדָּה). וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ש''ז, בְּסוֹפוֹ, מִדִּין עַכּוּ''ם הַמֵּבִיא בְּשַׁבָּת אֵיזֶה דָּבָר, אִם מֻתָּר לְקַבְּלוֹ.
באר היטב
(ה) וטוב. וכתב באגודה דה''ה אם העכו''ם מניח המעות ונוטל המשכון נמי שרי ובלבד שלא יחשוב עמו. וכתב שם שצוה להם להתענות למחר ורמ''א לא חש לזה כיון שרי''ו מקיל לגמרי. כתב הסמ''ע בח''מ סימן קל''א סעיף קטן יו''ד דאם בא עכו''ם ליטול משכונו מישראל בשבת מותר לישראל להיות ערב ובפרט בין השמשות וכו' ע''ש. ומ''א כתב ול''נ דאסור משום ממצוא חפציך ועיין סי' ש''ו סעיף ד' ע''ש:
פַּת שֶׁאָפָה עַכּוּ''ם לְעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת, יֵשׁ (ו) אוֹסְרִים וְיֵשׁ מַתִּירִים; וּבִשְׁעַת (ז) הַדַּחַק אוֹ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן סְעֻדַּת בְּרִית מִילָה אוֹ לְצֹרֶךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים. הגה: אֲבָל אָסוּר לִתֵּן לוֹ מָעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְשֶׁיִּתֵּן לוֹ הַפַּת בְּשַׁבָּת, דְּאָז אַדַּעְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל קָא עָבִיד (רַבֵּנוּ יְרוּחָם ח''א).
באר היטב
(ו) אוסרים. דה''ל נולד. והיש מתירין ס''ל כיון דגמרו בידי אדם לא ה''ל מוקצה ועיין מ''א ועיין בתשובת שבות יעקב חלק א' חא''ח הלכות שבת אי שרי לשתות הקאוו''י בשבת בבית המשתאות של עכו''ם ע''ש: (ז) הדחק. כגון שדר בכפר יחידי שא''א להשאיל מחבירו ב''ח. וכתב התשב''ץ ואפילו פת בעה''ב שאסור בחול מותר בשבת כדי שלא יתענה עיין סי' רמ''ב מש''ש:
באר היטב
(ד) מותר לתת. ומ''מ אסור ליתן בידו ממש כמ''ש ס''א ופשוט דאפילו הכלי של עכו''ם לא יתנו לידו משום עקירה. מ''א ע''ש: