אֵין מְגָרְדִין בִּכְלִי (ג) הֶעָשׂוּי לְכָךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יָדָיו אוֹ רַגְלָיו מְטֻנָּפוֹת בְּטִיט וְצוֹאָה.
לֹא יָסוּךְ רַגְלוֹ בְּשֶׁמֶן וְהוּא בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל אוֹ הַסַנְדָּל הַחֲדָשִׁים (מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ''ג), מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מִתְרַכֵּךּ וְדָמִי (ד) לְעִבּוּד; אֲבָל סָךְ רַגְלוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּמִנְעָל, וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי הָעוֹר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בַּשֶּׁמֶן הַנִּשּׁוֹף מְגוּפוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְעַבְּדוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ, מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֲפִלּוּ לְצַחְצְחוֹ.
באר היטב
(ד) לעיבוד. הדורס על העור עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושין חייב. השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום ממחק. רמב''ם פי''א:
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ בְּעָלְמָא וְהוּא מִתְחַזֵּק וְהוֹלֵךְ כְּבָרִיא, אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם רְפוּאָה, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַכּוּ''ם, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁחִיקַת סַמָּנִים.
באר היטב
(ג) העשוי. ואמרינן בגמרא דאם היה מגרדת המיוחד לשבת שרי. ומזה נהגו הבתולות להיות להם כלי משער חזיר המיוחד לשבת עיין ססי' ש''ג מש''ש. מ''א: