ההלכה היומית
יום שבת קודש תולדות ב' כסלו תשפ"ג
סימן שכ"ח
סעיף ל"ב
הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו (כד) לֹא יִגְמַע בָּהֶם חֹמֶץ וְיִפְלֹט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ אוֹ מְטַבֵּל בּוֹ כְּדַרְכּוֹ. הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, (כה) לֹא יְעַרְעֶנּוּ בְּשֶׁמֶן (כו) אֲבָל בּוֹלֵעַ הוּא שֶׁמֶן וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא.
סימן שכ"ח
סעיף ל"ג
גּוֹנֵחַ, מֻתָּר (כז) לִינֹק חָלָב מֵהַבְּהֵמָה, דְּבִמְקוֹם צַעְרָא לֹא גָּזְרוּ רַבָּנָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵין לוֹ אֶלָּא צַעַר שֶׁל רָעָב, אָסוּר (כח) לִינֹק מֵהַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת.
באר היטב
(כז) לינק. שזה דוקא רפואתו: (כח) לינק. עיין מ''א:
סימן שכ"ח
סעיף ל"ד
לֹא תָּקֵל אִשָּׁה חָלָב מִדַּדֶּיהָ לְתוֹךְ הַכּוֹס אוֹ לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה, וְתֵינִיק אֶת בְּנָהּ.
באר היטב
(כד) לא יגמע. וכ''ש שאסור לומר לעכו''ם לעשות לו דבר ר''ן. ופשוט שלא מיירי כאן אלא במיחוש בעלמא אבל אם יש לו צער גדול מחמת הכאב ובשביל זה נחלה שאר הגוף שרי לעשות כל הרפואות כדלעיל ס''ג. ט''ז: (כה) לא יערענו. פי' שישהא השמן בפיו דמוכח מילתא דלרפואה עביד ואפי' ע''י אניגרון אסור. ב''י בשם הרמב''ם: (כו) אבל בולע. ואם אין דרך הבריאים לבלעו אסור. מ''א: