מֻתָּר לְאִשָּׁה לְקַלֵּחַ מֵהֶחָלָב כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז הַתִּינוֹק הַדַּד וְיָנִיק. הגה: אֲבָל אָסוּר לְהַתִּיז מֵחֲלָבָהּ עַל מִי שֶׁנָּשַׁף בּוֹ רוּחַ רָעָה (כט) דְּלֵית בּוֹ סַכָּנָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט).
אֵין לוֹעֲסִין מִצְטִיכִי, (עסי' רי''ו סי''ג פֵּרוּשׁוֹ), וְלֹא שָׁפִין בּוֹ הַשִּׁנַּיִם לִרְפוּאָה; וְאִם מִשּׁוּם רֵיחַ הַפֶּה, מֻתָּר.
כָּל אֳכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁהֵם מַאֲכַל (ל) בְּרִיאִים מֻתָּר לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן לִרְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָשִׁים לִקְצָת בְּרִיאִים וּמוּכָחָא מִלְּתָא דְּלִרְפוּאָה עָבִיד, אֲפִלּוּ הָכֵי שָׁרֵי; וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכָל וּמַשְׁקֵה בְּרִיאִים, אָסוּר לְאָכְלוֹ וְלִשְׁתּוֹתוֹ לִרְפוּאָה. וְדַוְקָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ בְּעָלְמָא וְהוּא מִתְחַזֵּק וְהוֹלֵךְ כְּבָרִיא, אֲבָל אִם אֵין לוֹ שׁוּם מֵחוּשׁ, מֻתָּר. הגה: וְכֵן אִם נָפַל (לא) לְמִשְׁכָּב, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב
(ל) בריאים. יש מוחקים בריאים וגורסים דברים ופירוש כלומר אעפ''י שקשה לשינים ומוכח מילתא שעושה לרפואה לגבי מעיים שרי מ''א. ומכאן יש להתיר לנשוף בחוטמו עשב הטיטו''ן בשבת אעפ''י שינשוף אותו בשביל הנזילה כיון שרוב העולם נושפין אותו בחול הלק''ט ח''א סי' ק''א. ועיין ס''ק ל''ב מש''ש בשם הט''ז: (לא) למשכב שרי. לאכול ולשתות ואפי' ישראל אחר מותר לעשות לו דבר שהוא משום שבות כמ''ש סי''ז מ''א. וט''ז וב''ח אסרו בכל ענין בחולה שאין בו סכנה ע''ש. ועי' יד אהרן. ודע הא דכתב הש''ע דאם אין לו שום מיחוש מותר היינו ששותה או אוכל אותו לרעבו ולצמאו וכ''כ הטור בהדיא. אבל אם עושה לרפואה אסור אעפ''י שהוא בריא פוסקים ועיין מ''א:
באר היטב
(כט) דלית בו. וצערא יתירא נמי ליכא שם הא לאו הכי שרי עיין סי''ז. מ''א: