אִם אֲחָזָהּ דָּם, יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ בְּמַיִם כְּדֵי (ג) שֶׁתִּצְטַנֵּן; וְאִם הוּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַקִּיזוּ לָהּ דָּם תָּמוּת, מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ''ם לְהַקִּיזָהּ.
אוֹצָר שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל כַּדֵּי יַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ אָסוּר (א) לְהַתְחִיל בּוֹ לְפַנּוֹתוֹ אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁפִּנָּהוּ לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים אוֹ לִקְבֹּעַ בּוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְכֵיצַד מְפַנֶּהוּ, אִם הָיָה הָאוֹצָר גָּדוֹל מְפַנֶּה מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה קֻפּוֹת שֶׁבְּכָל קֻפָּה שָׁלֹשׁ סְאִים (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי וְרַ''ן פֶּרֶק מְפַנִּין), לֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא חֲמִשָּׁה קֻפּוֹת, מְפַנֶּה מֵהֶם אַרְבָּעָה אֲבָל כֻּלּוֹ לֹא יְפַנֶּה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת. הגה: וְכָל שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ מִשּׁוּם צֹרֶךְ מִצְוָה מֻתָּר גַּם כֵּן לְצֹרֶךְ אוֹרְחִים; וְלֹא מִקְרֵי אוֹרְחִים, אֶלָּא שֶׁנִּתְאָרְחוּ אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים שֶׁנִּתְאָרְחוּ אֵצֶל אֲחֵרִים (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ע''ב), אֲבָל (ב) כְּשֶׁזִּמֵּן חֲבֵרוֹ לִסְעֹד אֶצְלוֹ לֹא מִקְרֵי אוֹרְחִים וְאֵינוֹ סְעֻדַּת מִצְוָה רַק סְעֻדַּת רְשׁוּת.
באר היטב
(א) להתחיל. ואם התחיל לפנות מע''ש משמע דשרי לפנותו אפי' לדבר הרשות מ''א. ועיין ט''ז שנראה שאוסר ע''ש ולדבר מצוה מפנה אפי' מגג לגג ובחלונות ובסולמות. ב''י: (ב) כשזימן. וכתב ט''ז פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה ע''ש. והמ''א כתב דכשסועד עם אורחים הוי סעודת הרשות רק שבע''ה המזמינם עושה מצוה ע''ש:
כְּשֶׁמְּפַנֶּה אֵלּוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה קֻפּוֹת לֹא יְחַלְּקֵם בְּקֻפּוֹת קְטַנּוֹת לְהוֹלִיכָם בְּהַרְבֵּה פְּעָמִים כְּדֵי לְהָקֵל הַמַּשּׂאוֹי, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה בְּהִלּוּךְ וְאַוְשָׁא מִלְּתָא טְפֵי.
באר היטב
(ג) שתצטנן. עיין ב''ח: