רֻקּוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ מִפִּיו וּמוּכָן לְזָרְקוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁיִּרֹק.
לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וִיחַבֵּר יָדוֹ לְמַזְחֵלָה, שֶׁהוּא צִנּוֹר אָרֹךְ מֻנָּח לְאֹרֶךְ הַגַּג, בְּתוֹךְ (א) ג' טְפָחִים סָמוּךְ לַגַּג וּלְקַבֵּל הַמַּיִם מִמֶּנָּה שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ ג' סָמוּךְ לַגַּג חָשׁוּב כְּגַג וְאָסוּר, בֵּין אִם הוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה; אֲבָל מֻתָּר לִקְלֹט מִן הָאֲוִיר אֲפִלּוּ אִם יָדוֹ תּוֹךְ ג' לַמַּזְחֵלָה. הָיְתָה מַזְחֵלָה בּוֹלֶטֶת (ב) ג' מִן הַגַּג, וְכֵן סְתָם צִנּוֹר שֶׁבּוֹלֵט ג', יָכוֹל לְחַבֵּר יָדוֹ אֲלֵיהֶם וּלְקַבֵּל הַמַּיִם, וּכְגוֹן שֶׁאֵין בָּהֶן (ג) ד' עַל ד' וְהֵן לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה; אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן ד' עַל ד', אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם ד' עַל ד', וְהֵן לְמַעְלָה (ד) מֵעֲשָׂרָה, אָסוּר.
הַקּוֹרֵא בְּסֵפֶר עַל הָאַסְקֻפָּה וְנִתְגַּלְגֵּל רֹאשׁ הָאֶחָד מֵהַסֵפֶר מִיָּדוֹ, (א) וְנִשְׁאַר רֹאשׁ הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. אֲפִלּוּ נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְד' אַמּוֹת, וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָאַסְקֻפָּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הִתִּירוּ. הגה: דְּרַבִּים דָּרְסֵי עַל הָאַסְקֻפָּה. וְדַוְקָא כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים אָסוּר, אֲפִלּוּ לֹא נָפְלוּ אֶלָּא לְכַרְמְלִית. (הַמַּגִּיד פט''ו וְהָרַשְׁבָּ''א).
באר היטב
(א) ונשאר. ואם לא נשאר אפי' בכרמלית אסור. ב''ח מ''א:
באר היטב
(א) ג''ט. פי' המזחילה מונחת סמוך לגג ג' טפחים ואמרינן לבוד ושם גג על זה והוי כמוציא מגג לר''ה אבל מותר לקלוט מן האויר אפילו ידו תוך ג' למזחילה ולא שייך בזה לבוד דהא עכ''פ אינו מוציא מרה''י ממש ואין בחיוב הוצאה אלא במוציא ממש מרה''י ועיין ט''ז: (ב) מן הגג. לא חשיב כגג: (ג) ד' על ד'. דהוי כרמלית: (ד) מעשרה. דגזרינן שמא יהא רחב ד' והוי רה''י ואסור ועיין מ''א: