הָיָה קוֹרֵא בּוֹ עַל הַגַּג וְנִתְגַּלְגֵּל רֹאשׁוֹ הָאֶחָד מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ (ב) לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים הַקְּרוֹבִים לָאָרֶץ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ; הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים, אִם הַכֹּתֶל מְשֻׁפָּע בְּעִנְיָן (ג) שֶׁנָּח עָלָיו, אָסוּר לְגָלְלוֹ אֶצְלוֹ; וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּבִזָּיוֹן, הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. וְאִם אֵינוֹ מְשֻׁפָּע, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לָאָרֶץ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וְהֵם שֶׁל אָדָם אֶחָד, אוֹ שֶׁל שְׁנַיִם וְעֵרְבוּ, אִם שְׁנֵיהֶם שָׁוִים מֻתָּר לִזְרֹק (א) מִזֶּה לָזֶה; וְאִם אֶחָד גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ, (ב) אָסוּר לִזְרֹק מִזֶּה לָזֶה אֶלָּא אִם כֵּן הֵם כְּלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁאִם יִפְּלוּ יִשָּׁבְרוּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל אִם הָיְתָה כַּרְמְלִית עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם מֻתָּר בְּכָל גַּוְנָא.
באר היטב
(א) מזה. ודוקא למעלה מיו''ד דהוי מרה''י לרה''י דרך מקום פטור אבל למטה מיו''ד אסור. רמב''ם: (ב) אסור לזרוק. משום גזירה דלמא מיגנדר ונפל ואתא לאתויי ואע''ג דבס''ג כתב רמ''א דבדבר רחב אין איסור בכל הכלים שאני הכא הוא זורק מגבוה לנמוך או להיפך וצריך לאמן ידיו משא''כ התם שהוא מניח. ט''ז:
זִיז, דְּהַיְנוּ דַּף הַבּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְיֵשׁ בּוֹ ד' עַל ד' וְחַלּוֹן הַבַּיִת פָּתוּחַ לוֹ, מִשְׁתַּמְּשִׁין עָלָיו, אִם הָיוּ שְׁנֵי זִיזִים זֶה לְמַטָּה מִזֶּה וְהֵם שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ בַּזִּיז הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן רֹחַב ד' עַל ד' אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת (ג) וְאוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, וְאִם אֵין בָּעֶלְיוֹן ד' וְגַם אֵין בַּתַּחְתּוֹן ד', מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶם וּבְכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים. הָיָה בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה וּבָעֶלְיוֹן אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה, אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבַד, אֲבָל בִּשְׁאָר הַזִּיז שֶׁבִּשְׁנֵי צְדָדֵי הַחַלּוֹן (ד) אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ.
באר היטב
(ג) ואוסרין. אפילו אין בתחתון ד'. מ''א: (ד) אסור. דוקא כלים ששבתו בתוך הבית עיין סי' שע''ב ס''ו:
באר היטב
(ב) לעשרה. דהוי מקום פטור. אבל הגיע לי''ט שם הוי ר''ה ויש חשש שמא יפול כולו מידו ויבא לאתויי מר''ה לרה''י: (ג) שנח. דאין חיוב אלא במונח על גבי משהו. ודוקא כשרבים מכתפים עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכ''ע ב''ח ועיין במג''א שהעלה דאויר כרמלית ואוגדו בידו דאיכא ג' קולות אפי' בשאר דברים שרי ע''ש: