ההלכה היומית
יום שני בשלח ח' שבט תשפ"ג
סימן שנ"ח
סעיף ו'
בָּנָה מְחִצָּה בְּאֹרֶךְ עֶשֶׂר לִפְנֵי מְחִצָּה הָרִאשׁוֹנָה לְבַטְּלָהּ שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאֵינָהּ וְיִהְיֶה מֻקָּף לַדִּירָה עַל יְדֵי הַשְּׁנִיָּה, אִם הִרְחִיקָהּ מֵהָרִאשׁוֹנָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מֻתָּר.
סימן שנ"ח
סעיף ז'
טָח טִיט עַל מְחִצּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְמַעֵט אֲוִירוֹ וְנִתְמַעֵט, אִם הַטִּיט עָבֶה שֶׁאִם תִּנָּטֵל מְחִצָּה הָרִאשׁוֹנָה רְאוּיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הָוֵי מִעוּט; וְאִם לָאו, לֹא הָוֵי מִעוּט.
סימן שנ"ח
סעיף ח'
בָּנָה מְחִצּוֹת עַל הָרִאשׁוֹנָה לְהַקִּיפוֹ עַל יָדָם לַדִּירָה, אֵינוֹ מוֹעִיל. וְאִם נִבְלְעוּ הַתַּחְתּוֹנוֹת וְנִשְׁאֲרוּ הָעֶלְיוֹנוֹת מֵאֲלֵיהֶם, נִתָּר עַל יָדָם. אֲבָל תֵּל יוֹתֵר מִסְאָתַיִם וְעָשָׂה מְחִצּוֹת, אֲפִלּוּ עַל שְׂפָתוֹ, לַדִּירָה, מוֹעִיל שֶׁהֲרֵי דָּר בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת שֶׁעָשָׂה עַתָּה.