מָבוֹי (ח) שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ ג''ט אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן, שֶׁהוּא כְּסָתוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאֵין בּוֹ ד''ט אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן.

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד כָּלֵה לַיָּם וְצִדּוֹ אַחֵר כָּלֵה לְאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים, אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם; שֶׁאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַעֲלֶה (ט) הַיָּם שִׂרְטוֹן (פי' יֹבֶשׁ כְּעֵין אִי שֶׁנִּדְּחוּ הַמַּיִם מִמֶּנּוּ שֶׁנַּעֲשָׂה רָאוּי לִזְרִיעָה). הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְסוֹבְרִים דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן, וְאֵין כָּאן מְחִצָּה (הָרֹא''שׁ וְרַשִׁ''י וְטוּר וְהַמַּגִּיד).

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְאֶחָד קָצָר, אֲפִלּוּ אֵין צַד הָאָרֹךְ עוֹדֵף עַל הַקָּצָר ד' אַמּוֹת, אֵינוֹ מַנִּיחַ הַקּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר; אֲבָל אִם יִרְצֶה יַעֲשֶׂה שָׁם צוּרַת פֶּתַח בַּאֲלַכְסוֹן. וְתוֹךְ הַמָּבוֹי יָכוֹל לְהַנִּיחַ הַקּוֹרָה בַּאֲלַכְסוֹן, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּקָּצָר כְּנֶגֶד הַקָּצָר, וּבָאָרֹךְ כְּנֶגֶד הָאָרֹךְ.