הֶעֱמִיד לֶחִי בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי, אִם יֵשׁ חָצֵר מֵהַלֶחִי וְלַחוּץ, וְעָשׂוּ גַּם הַחִיצוֹנִים לֶחִי לְרֹאשׁ הַמָּבוֹי, אוֹסְרִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ יַחַד. וְאִם אֵין שֵׁם חָצֵר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָצֵר וְלֹא עָשׂוּ הַחִיצוֹנִים לֶחִי לְרֹאשׁ הַמָּבוֹי, שֶׁמִּן הַלֶחִי וְלַפָּנִים, מֻתָּרִים; מִמֶּנּוּ וְלַחוּץ, אֲסוּרִים. אֲבָל אִם עָשׂוּ (י) בָּאֶמְצַע שְׁנֵי פַּסִים, אוֹ פַּס אַרְבָּעָה, אִם אֵינוֹ רָחָב יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, אוֹ שֶׁעָשׂוּ צוּרַת פֶּתַח אִם הוּא רָחָב יוֹתֵר מִי', אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ חָצֵר מֵהַתִּקּוּן וְלַחוּץ וְעָשׂוּ גַּם הַחִיצוֹנִים תִּקּוּן לְרֹאשׁ הַמָּבוֹי, כָּל אֶחָד יָכוֹל לְעָרֵב, וְיִהְיֶה מֻתָּר בְּחֶלְקוֹ.
זֶה שֶׁהִכְשַׁרְנוּ לְהַעֲמִיד לֶחִי בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי, הוּא הַדִּין לְהַעֲמִיד קוֹרָה בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי. וְכָל זֶה בְּיֵשׁ בְּאוֹתוֹ חָצֵר מָבוֹי הַמֻּכְשָׁר תּוֹרַת מָבוֹי, שֶׁלֹּא יְהֵא אָרְכּוֹ פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, וְשֶׁיְּהֵא אָרְכּוֹ יֶתֶר עַל רָחְבּוֹ, וְשֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ; הָא לָאו הָכֵי, צָרִיךְ פַּס מַשֶּׁהוּ מִכָּאן וּפַס מַשֶּׁהוּ מִכָּאן, אוֹ פַּס אַרְבָּעָה בְּצַד אֶחָד.
מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב כ' אַמּוֹת, עוֹשֶׂה פַּס אָרֹךְ ד' אַמּוֹת וּמַעֲמִידוֹ בָּאֶמְצַע וְחָשׁוּב כָּל צַד מִצִּדֵּי הַפַּס כְּמָבוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֹרֶךְ הַפַּס ד' אַמּוֹת, וְיִתֵּן קוֹרָה בְּרֹאשׁוֹ; וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא הַקּוֹרָה מוּנַחַת עַל הַפַּס, אוֹ תּוֹךְ ג''ט. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּכָל מָבוֹי מִשְּׁנֵי אֵלּוּ שֶׁהַפַּס מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ וְכָל תְּנַאי (מָבוֹי). וּמַה (יא) שֶּׁמִּן הַפַּס עַד כֹּתֶל הָאֶמְצָעִי שֶׁל מָבוֹי, יֵשׁ לוֹ דִּין מָבוֹי עָקֹם, שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי הַמְּבוֹאוֹת מִתְעַקְּמִים וּבָאֶמְצַע פְּתוּחִים בִּשְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לוֹ דִּין מָבוֹי עָקֹם אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ מִן הַפַּס עַד כֹּתֶל הָאֶמְצָעִי יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת (הָרֹא''שׁ וְר' יְרוּחָם וְטוּר).
באר היטב
(יא) שמן. בט''ז מגיה שצ''ל שיש יותר מיו''ד מן הפס לכותל כמ''ש בטור ע''ש:
באר היטב
(י) באמצע. דאפי' חצר א' יכולין לחלוק בכה''ג הרא''ש. ועיר המוקפת חומה בדלתות ראויות לנעול זולתו בפתח אחד הפתח ההוא לא גרע מלחי או קורה וכל העיר כמבוי אחד שיש לו לחי בראשו ושאין מערבין אותו לחצאין ואם יש פרצה בטל הכשירה ועסי' שס''ה ס''ב ויכול להכשיר חציה ולהניח חציה. ב''י סימן שס''ד מ''א: