עוֹד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן אַחֵר לְמָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב כ' אַמּוֹת, שֶׁיַּרְחִיק ב' אַמּוֹת מֵהַכֹּתֶל וְיַעֲשֶׂה פַּס רָחָב שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְיַעֲשֶׂה כֵן גַּם בַּצַּד הַשֵּׁנִי וְיִשָּׁאֵר פֶּתַח רָחָב עֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹ יַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה וְיַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה וְכֵן יַעֲשֶׂה בַּצַּד הַשֵּׁנִי, אוֹ יַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת וּשְׁנֵי טְפָחִים וְיַעֲשֶׂה פַּס שְׁתֵּי אַמּוֹת וְד' טְפָחִים וְכֵן יַעֲשֶׂה בַּצַּד הַשֵּׁנִי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וּבִלְבַד שֶׁהַפַּס יְהֵא יֶתֶר עַל הָאֲוִיר שֶׁבֵּינוֹ לַכֹּתֶל, דְּאִם לֹא כֵן אָתֵי אֲוִירָא דְּהַאי גִּיסָא וּדְהַאי גִּיסָא וּמְבַטֵּל לֵיהּ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר דְּלֹא לִשְׁבֹּק פִּתְחָא רַבָּא וְעָיִל בְּזוּטָא, שֶׁאִם עָשָׂה כֵן בָּטֵל תִּקּוּן הַמָּבוֹי אֶלָּא אִם עָשָׂה צוּרַת פֶּתַח לַזּוּטָא.
פַּס זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה (כֵן) לְמַעֵט רֹחַב הַמָּבוֹי אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא פַּס אֶחָד שָׁלֵם, אֶלָּא בְּקָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִג' סַגֵּי, דְּפָחוֹת מִג' כְּשָׁלֵם דָּמִי.
מָבוֹי שֶׁשָּׁוֶה מִתּוֹכוֹ וּמִדְרוֹן (פי' מָקוֹם מְשֻׁפָּע) לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁשָּׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִדְרוֹן לְתוֹכוֹ, אִם הוֹלֵךְ וּמִתְלַקֵּט מְעַט מְעַט עַד שֶׁמַּגְבִּיהַּ י' מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ זָקוּף כֻּלּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן. (יב) וּבְזֶה הַתֵּל הָוֵי כִּמְחִצָּה (בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב
(יב) ובזה. ואם כל העיר מוקפת תל ואח''כ בנה בה בתים אסור כמ''ש סימן שנ''ח ס''ב מ''א ועשו''ת אמונת שמואל סי' מ' אם חריץ סביב לעיר רחב ד' ועמוק יו''ד מותר לטלטל על ידו עיין שם וכן כתב חכם צבי סי' ד':