מְבוֹאוֹת הַפְּתוּחִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְאֵין הָעִקּוּם שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁפְּתִיחַת הַמָּבוֹי הַחִיצוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הֲרֵי אוֹתוֹ מָבוֹי שֶׁפָּתוּחַ אֵלָיו בְּעַקְמִימוּתוֹ חָשִׁיב כְּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן מָבוֹי הַפָּתוּחַ לְאוֹתוֹ מָבוֹי, וְכֵן כֻּלָּם.
מָבוֹי הֶעָשׂוּי כְּנָדָל, דְּהַיְנוּ מָבוֹי גָּדוֹל שֶׁהַרְבֵּה מְבוֹאוֹת קְטַנִּים פְּתוּחִים לוֹ, וְרָאשֵׁי הַשְּׁנִיִּים פְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ אֵין פִּתְחֵי הַקְּטַנִּים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, עוֹשֶׂה לְכָל א' בִּמְקוֹם פְּתִיחָתוֹ לְמָבוֹי גָּדוֹל צוּרַת פֶּתַח, וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לֶחִי, אוֹ קוֹרָה. וּבַמָּבוֹי הַגָּדוֹל, אִם הוּא מְפֻלָּשׁ עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח מִצַּד אֶחָד וּמִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי לֶחִי אוֹ קוֹרָה. וְאִם הוּא סָתוּם, עוֹשֶׂה לֶחִי, אוֹ קוֹרָה, בְּרֹאשׁוֹ.
מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בּוֹ פִּרְצָה מִצִּדּוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ, אִם נִשְׁאַר (א) עוֹמֵד בְּרֹאשׁוֹ פַּס רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא הַפִּרְצָה יָתֵר עַל י'; וְאִם לֹא נִשְׁאַר פַּס ד', אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַפִּרְצָה פָּחוֹת מִג''ט.
באר היטב
(א) עומד. אבל אם לא נשאר עומד צריך שיעמיד פס ד''א דתחלת מבוי ד''א כמ''ש סי' שס''ג: