אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תַּחַת הַקּוֹרָה, לֹא יֵשֵׁב אָדָם בְּרֹאשׁ הַמָּבוֹי וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ, שֶׁמָּא יִתְגַּלְגֵּל הַחֵפֶץ מִיָּדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֶנּוּ אֵלָיו, כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶכֵּר בֵּינוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים; אֲבָל עַל פֶּתַח הֶחָצֵר, מֻתָּר, בֵּין פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין פָּתוּחַ לְכַרְמְלִית, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶכֵּרָא.

נָשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וְכַדֵּיהֶן בְּיָדָן, אֵין מְמַחִין בְּיָדָן, דְּכֵיוָן דְּמִידֵי דְּרַבָּנָן הוּא מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגוֹת וְלֹא מְזִידוֹת.

מָבוֹי שֶׁנָּפְלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחַיָּיו בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהֻתַּר לְמִקְצַת שַׁבָּת אָסוּר מִשָּׁם וָאֵילָךְ, בֵּין פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין פָּתוּחַ לְכַרְמְלִית. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי בְּעִיר שֶׁאֵינָהּ (ג) מֻקֶּפֶת חוֹמָה, אֲבָל בְּעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה, מֻתָּר. הגה: וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה לְהַתִּיר. וְכָל זֶה שֶׁהָיָה רָאוּי לַעֲמֹד כָּל הַשַּׁבָּת, אֲבָל אִם הָיָה (ד) עוֹמֵד לִסְתֹּר מְעָרֵב שַׁבָּת, אָסוּר לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּר. וְאִם סָפֵק אִם נִסְתַּר מְעָרֵב שַׁבָּת אוֹ לֹא, אַזְלִינָן לְקֻלָּא (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ע''ג).