אִם נִתְעַפֵּשׁ פַּת הָעֵרוּב וְנִפְסַל מִלֶּאֱכֹל, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּלָה לְגַמְרֵי וְצָרִיךְ לְעָרֵב מֵחָדָשׁ. הגה: וְלָכֵן נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת הָעֵרוּב חַלַּת מַצָּה שֶׁאֵינָהּ מְמַהֶרֶת לְהִתְעַפֵּשׁ (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף סי' שנ''ד), וְעוֹד דִּיכוֹלִים לְשָׁמְרָהּ בִּימֵי הַפֶּסַח וִיכוֹלִים לִשְׁמֹר הָעֵרוּב כָּל הַשָּׁנָה (דַּעַת עַצְמוֹ) וְזֶה (ג) טוֹב יוֹתֵר מִלְּעָרֵב כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ מִלְּעָרֵב. מִיהוּ אִם רוֹצִים לְעָרֵב כָּל עֶרֶב שַׁבָּת וְלֶאֱכֹל הָעֵרוּב כָּל שַׁבָּת, הָרְשׁוּת בְּיָדָם. וְע' לְקַמָּן סִימָן שצ''ד.
הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְנַחְתּוֹם וְאָמַר לוֹ: אִם יָבוֹאוּ בְּנֵי הֶחָצֵר לִקְנוֹת מִמְּךָ כִּכָּר לְעֵרוּב זְכֵה לִי בָּעֵרוּב שֶׁיְּהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם בִּשְׁבִיל מָעָה זוֹ, (א) אֵינוֹ עֵרוּב אֲפִלּוּ עֵרֵב הַחֶנְוָנִי (לְכָל הָאֲחֵרִים) וְזָכָה גַּם לְזֶה עִמָּהֶם; אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: עֲרֵב לִי, קָנָה עֵרוּב. וַאֲפִלּוּ אִם אָמַר: זְכֵה לִי, אִם (ב) נָתַן לוֹ כְּלִי בְּתוֹרַת קִנְיָן שֶׁיִּקְנֶה לוֹ בּוֹ, קָנָה עֵרוּב. וְכֵן אִם זִכָּה לוֹ הַנַּחְתּוֹם עַל יְדֵי אַחֵר, אוֹ שֶׁקָּנָה בְּמָעָה שֶׁנָּתַן לוֹ לֶחֶם מִן הַשּׁוּק, קָנָה עֵרוּב. וְאִם נָתַן לוֹ מָעָה (ג) לְבַעַל הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ: זְכֵה לִי בָּעֵרוּב, קָנָה עֵרוּב.
באר היטב
(א) אינו. הטעם בטור שלא כוון לזכות לו במתנת חנם אלא בשביל מעות שקיבל ומעות אינן קונות נמצא שאין לו חלק בעירוב עיין מ''א: (ב) נתן. דהוי חליפין וכיון שזכה זה בכלי זכה זה בפת. ט''ז: (ג) לבעל הבית. משום דאין דרך בעל הבית למכור משלו וכאלו אמר ערב לי:
הַדָּר (א) בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת שֶׁבֶּחָצֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, (ב) שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים דִּירָה. אֲבָל הַדָּר בְּבֵית הַתֶּבֶן, בְּבֵית הָעֵצִים, בְּבֵית הַבָּקָר וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת, אוֹסֵר.
באר היטב
(א) בבית שער. אע''פ שיש לו ד' מחיצות כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה: (ב) שאינם. והוא הדין סוכת החג בחג יומא דף י':
באר היטב
(ג) טוב יותר. וכתב הט''ז ולענד''נ דיותר טוב לערב כל ע''ש דרוב פעמים שהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוה כלה לגמרי ועוד יש מנהג בקצת קהילות שבע''ש הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל אחד קצת ממצת העירוב וזהו איסור דהרי באותה שבת אין שם עירוב כלל ואולי נתפשט המנהג שהיה השמש משייר בבה''כ מן העירוב חתיכה קטנה דסוף עירוב הוא וטועים בזה שמחלקו כולו. ע''כ טוב עכ''פ לערב אותו שבת משלו ולזכות לכל הקהלה והרוצה לעשות עצהי''ט לערב משלו בכל ערב שבת ויזכה ע''י אחר ובזה לא חיישינן לקלקול העירוב של בה''כ ולא יברך כיון שיש בבה''כ מצת העירוב והברכות אינן מעכבות עכ''ל ע''ש: