ההלכה היומית
יום שבת קודש תצוה י"א אדר תשפ"ג
סימן ש"ע
סעיף ב'

בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה בָּתִּים בֶּחָצֵר וְהִשְׁאִילָן, אוֹ הִשְׂכִּירָן, לַאֲחֵרִים וְיֵשׁ לוֹ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת מֵחֲמַת (ג) כָּבְדָּן, אוֹ מֵחֲמַת אִסוּר, שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמָן, אֵין הַדָּרִים בָּהֶם אוֹסְרִים עָלָיו, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּם כְּאוֹרְחִים אֶצְלוֹ וּלְפִיכָךְ גַּם הֵם מֻתָּרִים לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתְנוּ עֵרוּב. וְאִם אֵין הַבָּתִּים שֶׁלּוֹ, לֹא קְנוּיוֹת וְלֹא שְׂכוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם, אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה. הגה: (ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה כְּשֶׁאֵין דִּיּוּרִים בֶּחָצֵר אֶלָּא הֵם, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ דִּיּוּרִים אֲחֵרִים (ה) וּמוֹלִיכִים עֵרוּבִין אֶצְלָן, צְרִיכִין כָּל אֶחָד לְעָרֵב (הר''ר יְהוֹנָתָן פֶּרֶק כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין). אֶחָד שֶׁשָּׂכַר בַּיִת מִן הָעַכּוּ''ם וְהִשְׂכִּיר אֶחָד מִן הַבִּירָה לַחֲבֵרוֹ, אִם מִתְּחִלָּה לֹא שְׂכָרָהּ אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי הֲוָה לֵיהּ כְּאִלּוּ כָּל הַבִּירָה שֶׁלּוֹ וְהִשְׂכִּיר אֶחָד מִן הַבָּתִּים לַחֲבֵרוֹ; אֲבָל אִם (ו) שְׂכָרָהּ מִתְּחִלָּה אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי, הֲוָה לֵיהּ שְׁנֵי בָּתִּים וְלֹא מְהָנֵי אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד תְּפִיסַת (יָד) בְּבֵית חֲבֵרוֹ. (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''א).

באר היטב

(ג) כבדן. צ''ע דמה גבול יש לכובד זה דמשוי שקשה לא' נוח לב'. לכן יש להחמיר בזה רק דברים המוקצים מ''א. וכתב ב''י בשם מהרי''ק דאפי' יש פינה מיוחדת לבעל הבית מקרי תפיסת הבית ע''ש: (ד) יש אומרים. קאי אסעיף זה ולא אסעיף א': (ה) ומוליכים. פי' שהם מוליכין עירובן אצל אחרים כמ''ש ס''ה דמגו דאסרו הני אחרים אסרי נמי הנך שדרים שם בבית שיש לו לבעה''ב בו תפיסת יד: (ו) שכרה. א''כ לא יוכל לסלק חבירו מן הבית וה''ל כב' בעלי בתים:

סימן ש"ע
סעיף ג'

חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין וְחִלְּקוּהוּ בִּמְחִצּוֹת, אִם עוֹבְרִים כֻּלָּם זֶה עַל זֶה, שֶׁאֵין פֶּתַח פָּתוּחַ לֶחָצֵר אֶלָּא הַחִיצוֹן וְכֻלָּם עוֹבְרִין דֶּרֶךְ עָלָיו, אֵין צְרִיכִים לִתֵּן בָּעֵרוּב אֶלָּא שְׁנַיִם הַפְּנִימִיִּים, וְכָל הָאֲחֵרִים חֲשׁוּבִים כְּבֵית שַׁעַר לָהֶם. וְאִם הָיָה לְכָל אֶחָד פֶּתַח פָּתוּחַ לֶחָצֵר, הגה: אוֹ שֶׁאֵין (ז) עוֹבְרִים זֶה עַל זֶה, רַק כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ לְבֵית שַׁעַר שֶׁלִּפְנֵיהֶם, וְהַבֵּית שַׁעַר פָּתוּחַ לֶחָצֵר (בֵּית יוֹסֵף), אִם הַמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, דְּהָוֵי כָּל אֶחָד חֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֲפִלּוּ הֵן שֶׁל יְרִיעוֹת, אִם בְּנֵי הֶחָצֵר נוֹתְנִים הָעֵרוּב בְּאֶחָד מִשְּׁאָר בָּתֵּי הֶחָצֵר צָרִיךְ כָּל אַחַת וְאַחַת מֵחֲבוּרוֹת שֶׁבִּטְרַקְלִין לִתֵּן עֵרוּב; אֲבָל אִם נָתְנוּ הָעֵרוּב בְּזֶה הַטְּרַקְלִין, אֵין צְרִיכִין לִתֵּן עֵרוּב כְּלָל שֶׁכֻּלָּם דָּרִים בְּבַיִת זֶה, וּבַיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הָעֵרוּב אֵין צָרִיךְ לִתֵּן עֵרוּב. וְכֵן אִם אֵין דִּיּוּרִין אֲחֵרִים בֶּחָצֵר אֵינָם צְרִיכִים עֵרוּב. חִלְּקוּהוּ בִּמְחִצּוֹת שֶׁאֵין נוֹגְעוֹת לַתִּקְרָה, אֲפִלּוּ אִם בְּנֵי הֶחָצֵר נוֹתְנִים עֵרוּבָן בְּאֶחָד מִשְּׁאָר בָּתֵּי הֶחָצֵר דַּי בְּעֵרוּב אֶחָד לְכָל הֶחָמֵשׁ חֲבוּרוֹת. הגה: אִם מִקְּצָתָן עָשׂוּ מְחִצּוֹת וּמִקְּצָתָן לֹא עָשׂוּ, אוֹתָן שֶׁעָשׂוּ הֵם מְחֻלָּקִים, וְאוֹתָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ, הֵם כִּמְשֻׁתָּפִין. (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ד'). וְאִם הָיוּ דִּיּוּרִין בַּעֲלִיּוֹת מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ נָתְנוּ בְּנֵי הֶחָצֵר הָעֵרוּב בַּטְּרַקְלִין, צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה לָתֵת עֵרוּב. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ (ח) מְלַמֵּד אוֹ סוֹפֵר בְּבֵיתוֹ, וְכֵן תַּלְמִידִים הַלּוֹמְדִים בִּפְנֵי הָרַב וְדָרִים בְּבֵיתוֹ כָּל אֶחָד בְּחַדְרוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לְכָל אֶחָד פֶּתַח פָּתוּחַ לֶחָצֵר וְאוֹכֵל וְיָשֵׁן בְּחַדְרוֹ, אֵינָם אוֹסְרִים.

באר היטב

(ז) עוברים. ומה''ט בבתים שלנו אם נתקלקל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבעה''ב תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים עמ''ש סי' שס''ה מ''א ועיין בדברי שמואל סי' קפ''ב שהורה פנים לכאן ולכאן בב' בתים של ב' בעלי בתים הדבוקות זו לזו וכותל א' מבדיל ביניהם מכל חצר או הפסק אחר אם מותר לטלטל מזו לזו בלי עירוב ע''ש: (ח) מלמד. דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו תוס' ואם החדרים מושכרים להם ומשתמשין כל א' בפני עצמו אוסרין כמ''ש ס''ב. מ''א:

סימן ש"ע
סעיף ד'

אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁהָיוּ כֻּלָּם אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינָם צְרִיכִים עֵרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד. וְאִם הֻצְרְכוּ לַעֲשׂוֹת עֵרוּב עִם אַנְשֵׁי חָצֵר אַחֶרֶת, עֵרוּב אֶחָד (לְכֻלָּן) וּפַת אֶחָד בִּלְבַד מוֹלִיכִין לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּעָרְבִין עִמּוֹ. וְאִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָם, אֵינָם צְרִיכִים לָתֵת עֵרוּב, כְּדִין בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ עֵרוּב, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבָּתִּים כְּבַיִת אַחַת הֵם חֲשׁוּבִים. הגה: וְכֵן אִם הַרְבֵּה בַּעֲלֵי בָּתִּים אוֹכְלִים בְּחֶדֶר אֶחָד, כָּל אֶחָד עַל שֻׁלְחָנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד יָשֵׁן בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּם; הוֹאִיל וְאֵין מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּין מְקוֹם אֲכִילָתָן הָוֵי כַּחֲמִשָּׁה שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין וְכו' וְאַף עַל פִּי שֶׁפּוֹרְסִין לִפְעָמִים וִילוֹן לִפְנֵיהֶם לִצְנִיעוּת, לֹא מִקְרֵי מְחִצָּה הוֹאִיל וְלֹא הָוֵי שָׁם בִּקְבִיעוּת (ר' יְרוּחָם חט''ו).

יום שבת קודש תצוה י"א אדר תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן