אִם בִּטֵּל לָהֶם גַּם רְשׁוּת בֵּיתוֹ, מֻתָּרִין בֵּין הוּא בֵּין הֵם לְהוֹצִיא לֶחָצֵר, בֵּין מִבֵּיתוֹ (ב) בֵּין מִבָּתֵּיהֶם.
אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְבַטֵּל לָהֶם רְשׁוּתוֹ אֶלָּא לְהַשְׂכִּירוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוֹעִיל כְּמוֹ בִּטּוּל; וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ג) שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל.
באר היטב
(ג) שאינו. כתב המ''א לולי דמסתפינא הייתי אומר דבחול שרי לכ''ע ע''ש הטעם ועיין ט''ז:
אִם בְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁעֵרְבוּ מְבַטְּלִים רְשׁוּתָם לְאַחַר שֶׁלֹּא עֵרֵב, הוּא מֻתָּר לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, וְלֹא מִבָּתֵּיהֶם, אִם לֹא שֶׁבִּטְּלוּ בְּפֵרוּשׁ גַּם רְשׁוּת בֵּיתָם, (בֵּית יוֹסֵף), וְהֵם אֲסוּרִים (ד) אַף מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר; וְלֹא אַמְרִינָן שֶׁיִּהְיוּ כְּאוֹרְחִים, שֶׁאֵין רַבִּים נַעֲשִׂים אוֹרְחִים אֵצֶל יָחִיד. וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ שְׁנַיִם לְבַד, וּבִטֵּל אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ, הַמְבַטֵּל אָסוּר (ה) אַף בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ מֻתָּר אַף בְּשֶׁל עַצְמוֹ. וְכֵן רַבִּים שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, שֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּתָם לְרַבִּים שֶׁעֵרְבוּ; לְפִי שֶׁהַיָּחִיד נַעֲשָׂה אוֹרֵחַ אֵצֶל הָרַבִּים, וְרַבִּים אֵינָם נַעֲשִׂים אוֹרְחִים אֲפִלּוּ אֵצֶל הָרַבִּים, וְלֹא הַיָּחִיד אֵצֶל הַיָּחִיד. שָׁכְחוּ שְׁנַיִם וְלֹא עֵרְבוּ, יְכוֹלִים לְבַטֵּל רְשׁוּתָם, שֶׁיְּבַטֵּל כָּל אֶחָד מֵהֶם רְשׁוּתוֹ לְכָל בְּנֵי הֶחָצֵר. בֵּין אִם מְבַטְּלִין לְרַבִּים שֶׁעֵרְבוּ, וּבִלְבַד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יְבַטֵּל לְכָל אֶחָד, בֵּין אִם מְבַטְּלִין לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵרֵב. אֲבָל אֵין מְבַטְּלִין לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, בֵּין אִם מְבַטְּלִין רַבִּים וְעֵרְבוּ, בֵּין אִם הוּא יָחִיד שֶׁלֹּא עֵרֵב, שֶׁהֲרֵי אַף לְאַחַר שֶׁיְּבַטְּלוּ לָהֶם הֵם שְׁנַיִם וְאֶחָד אוֹסֵר עַל חֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ אָמַר לְאֶחָד: אֲנִי מְבַטֵּל לְךָ עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזֹר וּתְבַטֵּל לַחֲבֶרְךָ, אֵינוֹ מוֹעִיל.
באר היטב
(ד) אף. ואפי' בטלו רשות ביתם ואפי' חזקה ל''מ מ''א ועיין סי' שע''א ס''ד: (ה) אף. וה''ה בשל חבירו והיינו כשנתן לו גם רשות ביתו ואם נתן לו רשות חצירו לבד אסור בשל חבירו. מגן אברהם:
באר היטב
(ב) בין. היינו לאחר שהחזיקו בחצר עיין ריש סי' שפ''א. מ''א: