יֵשׁ בִּטּוּל רְשׁוּת מִבַּיִת לְבַיִת, שֶׁאִם הָיוּ שְׁנֵי בָּתִּים וּפֶתַח בֵּינֵיהֶם וְלֹא עֵרְבוּ, אֶחָד מְבַטֵּל רְשׁוּת לַחֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ הַמְבַטֵּל מֻתָּר לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לְבֵית חֲבֵרוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִבֵּית חֲבֵרוֹ לְבֵיתוֹ, שֶׁאָז הָיָה חוֹזֵר וּמַחֲזִיק בָּרְשׁוּת שֶׁבִּטֵּל. וְכֵן אִם יֵשׁ לוֹ חֶדֶר פָּתוּחַ לְבֵיתוֹ וּבִטֵּל רְשׁוּת בֵּיתוֹ, אָסוּר לְהוֹצִיא מֵהַחֶדֶר לְבֵיתוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ב) דְּאֵין לְבַטֵּל מִבַּיִת לְבַיִת אֶלָּא אִם כֵּן יַשְׁאִיר לְעַצְמוֹ חֶדֶר אֶחָד שֶׁלֹּא בִּטֵּל וְאָז מֻתָּר לְהַכְנִיס אֲפִלּוּ מִבֵּית חֲבֵרוֹ לְבֵיתוֹ. וְטוֹב לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם וְרַבֵּנוּ תָּם וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ב מֵהִלְכוֹת עֵרוּבִין).
שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וְהִקִּיפוּם עַכּוּ''ם מְחִצָּה בְּשַׁבָּת, בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כְּמוֹ חָצֵר שֶׁשְּׁנֵי בָּתִּים פְּתוּחִים לוֹ, וַהֲרֵי הֵם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, (ג) אֵינָם יְכוֹלִים לְבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ.
באר היטב
(ג) אינה. לפי שלא היו יכולים לערב מאתמול:
יוֹרֵשׁ מְבַטֵּל רְשׁוּת, שֶׁאִם לֹא עֵרֵב מוֹרִישׁוֹ, וּמֵת בְּשַׁבָּת, וְהַיּוֹרֵשׁ בָּא לָדוּר בֶּחָצֵר וְאוֹסֵר, יָכוֹל לְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ.
באר היטב
(ב) דאין. דא''כ יבטל תורת עירוב כיון שיש תקנה ע''י ביטול אא''כ ישאיר לעצמו חדר א' שלא ביטל וא''כ ישתכר בעירוב שיהיה מותר גם באותו חדר. ט''ז ע''ש: