עַכּוּ''ם הַדָּר עִם שְׁנֵי יִשְׂרָאֵלִים וְאֵין הָעַכּוּ''ם בְּבֵיתוֹ, אֵינוֹ אוֹסֵר עַיֵּן לְעֵיל סִימָן שע''א וִיעָרְבוּ וְיִהְיוּ מֻתָּרִים. בָּא עַכּוּ''ם בְּשַׁבָּת, אוֹסֵר וְהָעֵרוּב בָּטֵל. וּמִיהוּ יְכוֹלִים לִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת, וְאַחַר כָּךְ יְבַטֵּל הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה הַיָּחִיד מֻתָּר; וְכָל שֶׁכֵּן אִם (א) מֵת הָעַכּוּ''ם בְּשַׁבָּת, שֶׁיְּבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה הַיָּחִיד מֻתָּר.
עַכּוּ''ם הַנִּכְנָס לְשֵׁם אַכְסְנָאוּת, אִם נִכְנָס שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֵינוֹ אוֹסֵר לְעוֹלָם. וְאִם נִכְנָס (א) בִּרְשׁוּת, אִם הוּא רָגִיל לָבֹא, אוֹסֵר מִיָּד; וְאִם אֵינוֹ רָגִיל, אֵינוֹ אוֹסֵר עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.
באר היטב
(א) ברשות. נ''ל דעכו''ם שיש לו חוב על הבית מיקרי ברשות מ''א עיין שם:
אַנְשֵׁי חֵיל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ בְּבָתֵּי הַיְּהוּדִים, (ב) בֵּין בְּחָזְקָה בֵּין בְּרָצוֹן, אִם יֵשׁ לְבַעֲלֵי בָּתִּים בְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ הָעַכּוּ''ם כֵּלִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת, אֵינָם אוֹסְרִים עֲלֵיהֶם.
באר היטב
(ב) בין בחזקה. ועכ''פ אינן אוסרים פחות מלמ''ד אם אין רגילין לבוא ואם יש לישראל רשות להניח כלים בחדרם אין אוסרים עיין סי' שע''ב סי''א. מ''א:
באר היטב
(א) מת. והיינו שלא שכרו ממנו תחלה רק היו אסורים ובמיתת העכו''ם נעשה היתר על ידי שביטל א' לחבירו אבל אם שכרו ממנו קודם שבת והיה להם עירוב רק שבשבת שמת העכו''ם נאסר כמש''ל בסימן שפ''ו ס''ז סק''ו שכרו מן היורש בשבת ההוא וא''צ אח''כ ביטול רשות ודי בעירוב שעשו תחלה וכ''ש אם מת העכו''ם בחול ט''ז עיין שם. ועיין מ''א שכתב דמשמע בתוספות דף ס''ד ע''א דאפילו היה העכו''ם כאן מאתמול ושכרו ממנו ומת בשבת בטל העירוב וצריכים לבטל ע''ש ועיין סי' שפ''ב ס''ק ו' מש''ש: