כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַלֵּךְ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, כָּךְ (ב) כֵּלָיו וּבְהֶמְתּוֹ אֵין יָכוֹל שׁוּם אָדָם לְהוֹלִיכָם חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל בַּעֲלֵיהֶם. וְאִם עֵרְבוּ בַּעֲלֵיהֶם לְרוּחַ אַחַת, אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹלִיכָם לָרוּחַ הָאַחֶרֶת, אֲפִלּוּ פְּסִיעָה אַחַת, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִים לֵילֵךְ. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן ש''ה אִם מֻתָּר לִמְסֹר בְּהֵמָה לְעַכּוּ''ם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה חוּץ לַתְּחוּם.

הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הָאָב.

מְסָרָהּ (ג) לְרוֹעֶה, אֲפִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ בְּיוֹם טוֹב, הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה. וְאִם מְסָרָהּ (ד) לִשְׁנֵי רוֹעִים, הֲרֵי הִיא כְּרַגְלֵי בְּעָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָנָה אֶחָד מֵהֶם.