ההלכה היומית
יום שישי אחרי-קדושים ז' אייר תשפ"ג
סימן ת"א
סעיף א'

מִי שֶׁיָּשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְדַוְקָא בְּאָדָם, מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וְאִם הָיָה נֵעוֹר הָיָה קוֹנֶה יָשֵׁן נָמֵי קוֹנֶה; אֲבָל חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה וְהֵם (א) כְּרַגְלֵי הַזּוֹכֶה בָּהֶם תְּחִלָּה שֶׁיָּכוֹל לְהוֹלִיכָן לַמָּקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ הוּא. אֲבָל חֶפְצֵי הָעַכּוּ''ם, קוֹנִין שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲלֵיהֶם לָאו בְּנֵי שְׁבִיתָה נִינְהוּ, גְּזֵרָה חֶפְצֵי עַכּוּ''ם אָטוּ חֶפְצֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הוֹצִיאָן עַכּוּ''ם חוּץ לִתְחוּמָן וֶהֱבִיאָן לָעִיר, יְכוֹלִים לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ, שֶׁכֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא (ב) מֻקֶּפֶת לַדִּירָה. וּסְתָם עֲיָרוֹת מֻקָּפוֹת לַדִּירָה, שֶׁבּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִים אוֹתָם; אֲבָל סְתָם מִבְצָרִים אֵינָם מֻקָּפִים לַדִּירָה. הגה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁאִיל כֵּלָיו לְעַכּוּ''ם וְהֶחֱזִירָן בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָן חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אִם אֵין הָעִיר (ג) מֻקָּף מְחִצָּה, שֶׁהֲרֵי הַכֵּלִים קָנוּ שְׁבִיתָה אֵצֶל עַכּוּ''ם (אוֹר זָרוּעַ).

באר היטב

(א) כרגלי. ואם ב' זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח ואחד למערב אין אחד מהם יכול להוליכו אלא למקום שמותר לשניהם. ט''ז ע''ש: (ב) מוקפת. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצ''ה חשיבי מוקף לדירה שהרי בונין בתים תחלה ואח''כ עושין צ''ה כמ''ש סימן שנ''ח ס''ב וע''ש ס''א בהג''ה דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ''א: (ג) מוקף. נ''ל באם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ''ה דהוה כולו כד''א דהא עי''ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה''נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולו כד''א ומותר לטלטל בכל המבוי וכ''מ לרש''ל בפ' א''צ סי' ט' ט''ז ע''ש ועיין מ''ש בס''ק ב' בשם המ''א:

סימן ת"ב
סעיף א'

חָרִיץ מָלֵא מַיִם מְכֻנָּסִים שֶׁהוּא בֵּין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, מִקְּצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר זֶה וּמִקְּצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר אַחֶרֶת, שְׁתֵּי הָעֲיָרוֹת אֲסוּרוֹת לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם (א) קוֹנִים שְׁבִיתַת הָעִיר וּמִתְעָרְבִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּסוֹף הַתְּחוּמִין לְהַפְסִיקָן, וַאֲפִלּוּ הִיא תְּלוּיָה שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לְקַרְקַע הֶחָרִיץ וְשֶׁל קָנִים בְּעָלְמָא, סַגֵּי. הגה: וּבוֹר שֶׁל תֶּבֶן הָעוֹמֶדֶת בֵּין שְׁנֵי תְּחוּמִין, אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִקַּח אֶחָד מֵחֵלֶק חֲבֵרוֹ. (גְּמָרָא פֶּרֶק חַלּוֹן) וְאִם הַמַּיִם מוֹשְׁכִים, אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה וַהֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.

באר היטב

(א) קונים. עיין מ''א וט''ז:

סימן ת"ג
סעיף א'

שָׁבַת בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהָ עַכּוּ''ם בְּשַׁבָּת מְחִצּוֹת לַדִּירָה, אֵינוֹ הוֹלֵךְ בָּהּ אֶלָּא (א) אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁאֵינָהּ כֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁבַת בַּאֲוִיר הַמְּחִצּוֹת, וּמְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ עַל יְדֵי זְרִיקָה שֶׁיָּכוֹל (ב) לִזְרֹק אֲפִלּוּ חוּץ לְאַלְפַּיִם שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד גָּמוּר הִיא כֵּיוָן שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה. אֲבָל לְטַלְטֵל מַמָּשׁ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, אָסוּר אֲפִלּוּ (ג) תּוֹךְ אַלְפַּיִם, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פֶּרֶק מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ).

באר היטב

(א) אלפים. ובסימן ת''ה ס''ו דמהלך כולה אע''פ שלא שבת התם אקילו גביה כיון דאין לו אלא ד''א משא''כ כאן דיש לו אלפים בלאו הכי. רש''י: (ב) לזרוק. דוקא בחפצים של אדם שיש לו תחום אחר דאל''כ הרי אסור להוליכה חוץ לתחום כמ''ש סי' שצ''ז ס''ג. מ''א: (ג) תוך אלפים. כיון דא''א לו לטלטל חוץ לאלפים בתוך אלפים נמי אסור דנפרצה במילואה למקום האסור. וט''ז חולק ופסק כרש''י דבתוך אלפים מותר לטלטל כדרכו ע''ש:

יום שישי אחרי-קדושים ז' אייר תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן