עוֹשִׂין הַתְּחוּמִין כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹדֵד עַל פְּנֵי כָּל אֹרֶךְ הָעִיר לַמִּזְרָח אַלְפַּיִם אַמָּה לַחוּץ, וְכֵן לַצָּפוֹן, וְאַחַר כָּךְ רוֹאִים כְּאִלּוּ הָיְתָה טַבְלָא מְרֻבַּעַת בַּקֶּרֶן לְמַלְּאוֹתוֹ וְנִמְצָא הַתְּחוּם בְּקֶרֶן אַלְפַּיִם וַאֲלַכְסוֹנָן, שֶׁהֵם אַלְפַּיִם וְת''ת. אֲבָל לֹא יִמְדֹּד מֵאֶמְצַע הַקֶּרֶן אַלְפַּיִם בַּאֲלַכְסוֹן וְכֵן בַּקֶּרֶן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ וְיִתֵּן הַחוּט מִזֶּה לָזֶה, שֶׁאִם כֵּן מַפְסִיד הַת''ת שֶׁבַּקֶּרֶן וְגַם לֹא יִהְיֶה הַתְּחוּם כְּנֶגֶד הָעִיר אֶלָּא אֶלֶף וְתכ''ח.

אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִים לוֹמַר: עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲבָל קָטָן, לֹא, בְּעוֹדוֹ קָטָן; אֲבָל נֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר: זָכוּר אֲנִי שֶׁעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, וְסוֹמְכִין עַל עֵדוּתוֹ.

מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ לִכָּנֵס לָעִיר וְיָשַׁב בַּדֶּרֶךְ לָנוּחַ, וְחָשְׁכָה לוֹ, וְלֹא יָדַע שֶׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר וְאַחַר כָּךְ מָצָא עַצְמוֹ בִּתְחוּמָהּ, קָנָה שְׁבִיתָה בָּעִיר, וְנִכְנָס לְתוֹכָהּ בְּשַׁבָּת, וּמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אֲבָל אִם לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לִכָּנֵס לִמְדִינָה זוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ, וּמִשָּׁם יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם כָּלִים אַלְפַּיִם אַמָּה מִמְּקוֹם שְׁבִיתָתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר, אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּעִיר (א) יוֹתֵר מֵחֶצְיָהּ. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִכָּנֵס לָעִיר (ב) וְאָמַר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי, נָמֵי דִּינָא הָכֵי. (הַמַּגִּיד פֶּרֶק כ''ז).