נְתָנוּהוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים חוּץ לַתְּחוּם בְּדִיר אוֹ בְּסַהַר וּמְעָרָה, אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת (ה) מֻקֶּפֶת חוֹמָה לַדִּירָה, אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס בִּשְׁאָר אֹנֶס, אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְיָצָא חוּץ לַתְּחוּם וְנִכְנַס לְאֶחָד מֵאֵלּוּ וְנִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹכוֹ, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלּוֹ; אֲבָל אִם יָצָא חוּץ לִתְחוּמוֹ לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
מִי שֶׁהִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ הוֹאִיל וְשָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת; וְאִם נִפְחֲתוּ דָּפְנֵי סְפִינָה בְּשַׁבָּת, אִם הִיא מְהַלֶּכֶת, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ, וְאִם הִיא עוֹמֶדֶת אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּהּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הגה: וְאִם בָּאֶמְצַע יֵשׁ לוֹ מְחִצּוֹת עֲשָׂרָה וּבְרֹאשׁוֹ אֵין לוֹ, אַזְלִינָן בָּתַר אֶמְצָעִי, וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ כְּלָל רַק יֵשׁ בּוֹ לַחֲקֹק עֲשָׂרָה, דְּאָמְרִינָן: חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים, (אוֹר זָרוּעַ).
יָצָא לָדַעַת וְהֶחְזִירוּהוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת; וּמִיהוּ אִם הֶחְזִירוּהוּ (ו) לְעִירוֹ הַמֻּקָּפוֹת מְחִצּוֹת לְדִּירָה, (הָרֹא''שׁ פ' מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ וְרַבִּי יְרוּחָם חי''ח וְאוֹר זָרוּעַ), כֻּלָּהּ (ז) כְּאַרְבַּע אַמּוֹת; וַאֲפִלּוּ יָצָא לָדַעַת וְחָזַר לָדַעַת. וְעַיֵּן לְעֵיל דִּין סְתָם עֲיָרוֹת סי' ת''א.
באר היטב
(ו) לעירו. הואיל ושבת באויר מחיצות אבל לעיר אחרת אפי' נתנוהו עכו''ם אין לו אלא ד' אמות כיון שיצא לדעת עיין ס''ו וס''ז. מ''א: (ז) כארבע. ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת:
באר היטב
(ה) מוקפת. ואם בא לעיבורה של עיר הוי כעיר מהרי''ל וסיים שם ונהגו שלא לצאת מהספינה אלא ישאוהו עכו''ם להעיר או לשפת הים מקום שהוא גבוה יו''ד עיין מ''א: