ההלכה היומית
יום שב"ק במדבר כ"ט אייר תשפ"ג
סימן תכ"ב
סעיף ו'
הַקּוֹרֵא הַלֵּל לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. טָעָה, יַחֲזֹר (יא) לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה בּוֹ (ר' יְרוּחָם).
סימן תכ"ב
סעיף ז'
מִצְוַת קְרִיאַת הַלֵּל (יב) מְעֻמָּד.
באר היטב
(יב) מעומד. ואסו' לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה אינו כעמידה מ''א ע''ש באורך מה שתמה על רמ''א בח''מ סי''ז ודו''ק. ומה שקורין בליל פסח הלל מיושב משום שחולקין אותו אין מטריחין אותו לעמוד. ט''ז:
סימן תכ"ג
סעיף א'
אוֹמֵר קַדִּישׁ (א) תִּתְקַבַּל וְכו' וּמוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִים בּוֹ ד', אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶם וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
באר היטב
(א) תתקבל. זה הכלל דכל יום שיש בו מוסף או' קדיש שלם אחר הלל משום שכאן סיימנו תפלת שחרית:
באר היטב
(יא) למקום. פי' אם דילג פסוק א' ונזכ' אח''כ לא יאמרנו במקום שנזכר דא''כ ה''ל קורא למפרע אלא יתחיל מאותו הפסוק ויאמ' עד סוף: