עַד אֵימָתַי מְבָרְכִין עָלֶיהָ, עַד י''ו מִיּוֹם (ט) הַמּוֹלָד, וְלֹא י''ו בִּכְלָל. וְאֵין לְקַדֵּשׁ אֶלָּא עַד חֲצִי כ''ט י''ב תשצ''ג מִן הַמּוֹלָד, (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל).
אֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ (י) שִׁבְעַת יָמִים עָלֶיהָ. הגה: (יא) וְאֵין מְקַדְּשִׁין הַלְּבָנָה תַּחַת הַגַּג (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשׁוֹת).
באר היטב
(י) שבעה. והסכמת האחרונים אם חל מ''ש אחר ג' לחדש מהמולד מקדשין אז מפני שהציבור מקובצים אז וברוב עם הדרת מלך וגם שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ''ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולים להמתין עד מ''ש הבא כמ''ש ס''ב ע''ש: (יא) ואין. ב''ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיוצא לקראת המלך וכ''כ בהגמ''נ ומ''מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו''ם מקדש תחת הגג או בביתו דרך חלון ופתח עכ''ל. וכ''ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית. וכ''כ מט''מ וז''ל ראיתי רש''ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידש ע''ש ועס''ק א' מש''ש:
כְּשֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים, כּוֹתְבִין בַּשְּׁטָרוֹת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים לַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וּמוֹנִין לַחֹדֶשׁ מִיּוֹם הַשֵּׁנִי וְכוֹתְבִין בּוֹ בְּא' לַחֹדֶשׁ (טוּר). הגה: כְּשֶׁמְעַבְּרִין הַשָּׁנָה כּוֹתְבִין בַּאֲדָר רִאשׁוֹן: אֲדָר, (א) סְתָם, וּבַשֵּׁנִי: אֲדָר הַשֵּׁנִי (טוּר).
באר היטב
(א) סתם. וה''ה כשמברכין החדש בבה''כ מ''צ. וש''ך בי''ד סימן ר''ח ס''ק י''ז כתב בשם מהרי''ל בראשון אדר ראשון ובשני אדר שני וכ''כ בע''א סי' קכ''ז ס''ד גבי גט. וכ''כ הט''ז בשם הב''ח דנכון לפרש בשניהם באדר ראשון יאמר ראשון ובשני יאמר שני ע''ש:
באר היטב
(ט) המולד. עמ''א שהעלה דהני י''ו משעת המולד חשבינן להו מעל''ע ואם חל במ''ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ''א אסור ע''ש וע' דב''ש סי' רט''ז: