ההלכה היומית
יום שישי נשא ו' סיון תשפ"ג
סימן תכ"ח
סעיף ד'

לְעוֹלָם קוֹרִין צַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם פֶּסַח בַּפְּשׁוּטָה, וּמְצֹרָע בַּמְּעֻבֶּרֶת, חוּץ (ג) מבה ''ח מְעֻבֶּרֶת וְה''ש מְעֻבֶּרֶת שֶׁקּוֹרִין אַחֲרֵי מוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח. וּלְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּמִּדְבָּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת, תִּשְׁעָה בְּאָב קֹדֶם וָאֶתְחַנַּן, אַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב''ג, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת, צְרִיכִים לְחַלֵּק נִצָּבִים וַיֵלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וַיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצוֹם כִּפּוּר, וְהַאֲזִינוּ בֵּין צוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת; וְסִימָן: בַּ''ג (ד) הַמֶּלֶךְ (דָּנִיּאֵל א, ה) פַּת וַיֵּלֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ה ''ז, אָז אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת שֶׁקּוֹרִין בָּהּ הַאֲזִינוּ, אָז וַיֵּלֶךְ עִם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִימָן לִפְשׁוּטָה: (ה) פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ.

באר היטב

(ג) מבה''ח. פי' שחל ר''ה ביום ה' והשנה מעוברת שאז קורין פ' נח בר''ח חשוון ונתוסף שבת א': (ד) המלך. היינו ר''ה שאומרים המלך המשפט. פת וילך פי' מל' פתות אותה פתים שמחלקין נצבים וילך לשתים: (ה) פקדו. לשון צווי כלומר צו קורין סמוך לפסח. סגרו לשון מצורע מוסגר. מנו פי' במדבר שנמנו בו ישראל קודם עצרת. צומו היינו ט''ב. וצלו היינו ואתחנן. קומו היינו נצבים קודם תקיעת ר''ה:

סימן תכ"ח
סעיף ה'

פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ, מְחַלְּקִין פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה פַּעַם אַחַת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ וְסִימָן: הזי''ו לְךָ, הַאֲזִינוּ, זְכֹר, יַרְכִּיבֵהוּ, וַיַּרְא, (ו) לוּ חָכְמוּ, כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם עַד סוֹף הַשִּׁירָה, וְהַשְּׁבִיעִי קוֹרֵא מִסוֹף הַשִּׁירָה עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה. הגה: וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת מְחַלְּקִין הַפָּרָשִׁיּוֹת, אֲבָל בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת וּב' וְה', אֵין לָחוּשׁ, (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד).

באר היטב

(ו) לו. ואנחנו נוהגים כרש''י לולי כי ידין ט''ז. ואפי' יש חיובים לא יחלקו הפרשה יותר. מ''א ושכנה''ג:

סימן תכ"ח
סעיף ו'

קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶם, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא כֻּלָּם וּמַתְחִילִין בַּפְּסוּקִים (ז) שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בַּפְּסוּקִים שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם; אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה יְכוֹלִין לְהַפְסִיק בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בָּהֶם. וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת אֶחָד בִּשְׁמוֹ לַעֲלוֹת אֶלָּא קוֹרִין מִי שֶׁיִּרְצֶה.

באר היטב

(ז) שלפניהם. היינו ג' פסוקים שלפניהם. ועיין סימן קל''ח מש''ש. ובתשובת צ''צ נדחק ליישב מנהגינו שמתחילין בקללות שבתורת כהנים ואין מתחילין ג' פסוקים שלפניהם. ומ''מ נ''ל דיתחיל ג' פסוקים שלפניהם. והמנהג נתפשט מפני שקורין להרב ראב''ד בכל שבת לשלישי ואם כן צריכים לקרות עמו עד התוכחה ולכן מתחילין בתוכחה אבל מוטב שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת או יתחיל למפרע ג''פ עססי' קל''ז. ובכנה''ג כתב שבמקומו נוהגים לקרות להחכ' בתוכחות ובשירת הים וביו''ד הדברות וקודם שיקרא התוכחות אומר מוסר ה' בני אל תמאס כי את אשר יאהב וגו' וקודם שיקרא הדברות אומר רכב אלהים רבותיים. גם נוהגין לקרות ללוי פ' העגל וקורין אותה בקול נמוך עכ''ל. מהרי''ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה דדוקא השמש ששוכרין אותו לכך אין קפידא. כתב בצרור המור מ''ב מסעות שבפ' ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ''ב. מ''א ע''ש:

יום שישי נשא ו' סיון תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן