אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ (ה) נִיסָן, וְאֵין אוֹמְרִים (ו) צִדְקָתְךָ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, וְאֵין מַסְפִּידִין בּוֹ, וְאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ לְהַזְכִּיר (ז) בְּצִבּוּר; וְהַבְּכוֹרוֹת מִתְעַנִּין בּוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח. הגה: גַּם אֵין אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן. וְנָהֲגוּ שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ תַּעֲנִית כְּלָל, אֲפִלּוּ יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ; אֲבָל תַּעֲנִית (ח) חֲלוֹם, מִתְעַנִּין. וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר (ט) לְתוֹדָה וְאֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְלַמְנַצֵּחַ (י) בְּעֶרֶב פֶּסַח וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, (מִנְהָגִים). וְנוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת קְצָת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם אַחַר הֶחָג, וְהוּא (יא) אִסְרוּ חַג, (גְּמָרָא וְרַשִׁ''י פֶּרֶק לוּלָב).
שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי הַפֶסַח קוֹרִין אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל, מִפְנֵי (א) הַנֵּס שֶׁנַּעשָׂה בּוֹ. הגה: וְהַמִּנְהָג לוֹמַר בְּמִנְחָה (ב) הַהַגָּדָה, מִתְּחִלַּת עֲבָדִים הָיִינוּ עַד לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ; וּפוֹסְקִים לוֹמַר בָּרְכִי נַפְשִׁי (מִנְהָגִים).
באר היטב
(א) הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואותו שנה היה יו''ד בחדש בשבת והקשו הוה ליה לקבוע ביו''ד לחדש אפי' חל בחול עיין אחרונים ובח''י. ומה שהקשה הב''י דאם כן כל הד' ימים יהיו נקראים גדולים י''ל דהנס היה שאומרים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא''כ בשאר ימים מהרב רבי משה רבי אליוש. אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע''פ וכ''נ. רש''ל היה דורש שכל א' יאכל מעט קודם הפסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. (ומ''א תמה עליו דז''א אלא בדבר יבש עיין י''ד סימן ק''י וקמח בקמח הוי דבר לח ע''ש וח''י כ' דדינא קאמר ואע''ג דלא מהני עכ''פ כ''א בנפל אחד מהם בשוגג ע''ש). טוב ליתן ממנו לעניים. מט''מ ושל''ה: (ב) ההגדה. אפי' חל שבת הגדול בע''פ:
(א) בִּתְחִלַּת לֵיל י''ד בְּנִיסָן בּוֹדְקִים אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר, בַּחֹרִין וּבַסְדָקִין, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לְהַכְנִיס שָׁם חָמֵץ.
באר היטב
(א) בתחלת. פי' סמוך לכניסת הלילה רי''ו ור''ן מ''א והח''י פסק דהבדיקה צריך להיות בלילה ממש אחר צאת הכוכבים ולא בה''ש. (והראב''ד דייק מלשון אור דר''ל שישנו עדיין קצת יום דמשום לישנא מעליא לא ה''ל לתנא משים אור לחושך ור''פ ס''ל דביה''ש דוקא ומזה דייק בח''י כשלא קרא ק''ש קודם בדיק' ובאים שני חיובים כא' יקרא תחילה כי תדיר היא ע''ש:
באר היטב
(ה) ניסן. מפני שי''ב נשיאים הקריבו י''ב ימים וכל יום הקרבן היה י''ט שלו ואח''כ ע''פ ופסח ואסרו חג. א''כ יצא רוב החדש בקדושה. (ובש''ס דמנחות הטעם מריש ירחא דניסן אתותב חגא דשבועות ע''ש עח''י הנ''מ). לפיכך עושים כולה קודש: (ו) צדקתך. גם א''א י''ר של אחר קריאת התורה גם אין מזכירין בו נשמות גם א''א קדיש אחר צ''ה ונקוט כללא בידך דצ''ה וצו''ץ ורחום וחנון שוים הם. וכ' רמ''א בי''ד סי' ת''א שא''א צ''ה בע''ש אחר חצות וה''ה בערב יו''ט ובער''ח ובערב חנוכה אומרי' אחר חצות. (ובהרבה מקומות באשכנז אומרים אחר חצות בהליכה) לבוש. ועשל''ה שיש לקרות בניסן כל יום הנשיא שלו ובי''ג פ' בהעלתך עד כן עשה את המנורה: (ז) בצבור. פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ''מ היחיד שנהג להתענות בה''ב מותר להתענות בו לדעת המחבר. לכן כתב הרמ''א שאין מתענין בו תענית כלל: (ח) חלום מתענין. וא''צ למיתב תענית לתעניתו ואם התענה בשבת ת''ח יתענה תענית לתעניתו בניסן. וה''ה בין י''כ לסוכות או בימי הגבלה ומ''מ נ''ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה ביו''ד לחדש שהוא תענית צדיקים כמ''ש סי' תק''פ. וה''ה אם היה ביום ראשון ר''ח ניסן מתענה מ''א. הב''ח ושל''ה כתבו דאחר א''ח יש להתענות יאר צייט וה''ה ער''ח אייר. ומ''א וט''ז וח''י כתבו דאין להחמיר דתעניתים אלו חומר' בעלמ' הם. (וח''י מסיים פוק חזי מאי עמא דבר) וחתן עיין סי' תקע''ג דינו: (ט) לתודה. שלחמי תודה היה חמץ ואפילו בע''פ אסור להקריב' שיבא לידי נותר: (י) בע''פ. ומשכימין לבה''כ בע''פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות. מהרי''ל: (יא) א''ח. המנהג שלא להתענות בכל א''ח עמ''א. מ''כ ליתן חרם בבה''כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף שאסו' בתשרי: