יִזָּהֵר כָּל אָדָם (ב) שֶׁלֹּא יַתְחִיל בְּשׁוּם מְלָאכָה (ג) וְלֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיִּבְדֹּק. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ עֵת קָבוּעַ לִלְמֹד, (ד) לֹא יִלְמֹד עַד שֶׁיִּבְדֹּק; וְאִם הִתְחִיל לִלְמֹד מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ה) שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק, וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.
קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק יְבָרֵךְ: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ (א) עַל בִּעוּר חָמֵץ. וְאִם הִתְחִיל לִבְדֹּק בְּלֹא בְּרָכָה, יְבָרֵךְ כָּל זְמַן (ב) שֶׁלֹּא סִיֵּם בְּדִיקָתוֹ, (כָּל בּוֹ); וְיִזָּהֵר (ג) שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בֵּין הַבְּרָכָה לִתְחִלַּת הַבְּדִיקָה. וְטוֹב שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בִּדְבָרִים אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּגְמֹר (ד) כָּל הַבְּדִיקָה, כְּדֵי שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ לִבְדֹּק בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ חָמֵץ.
באר היטב
(א) על ביעור. ואם בירך לבער יצא הסכמת אחרונים ועיין ט''ז בסימן קע''ז ס''ק ד' ויטול ידיו קוד' הברכה והוא רק משום נקיות. והא דאין מברכין שהחיינו על בדיקת החמץ. לפי שהבדיקה היא צורך הרגל סמכינן אזמן דרגל. (ורש''ל דחה טעם זה להיות מוי''ו ולמעלה חל האיסו'. וח''י בשם חמיו הגאון זכרונו לברכה תי' דעכ''פ אינו עובר בבל יראה עד הלילה ועיין ט''ז ס''ק ג') ועיין ט''ז ובח''י: (ב) שלא סיים. ואם סיים יברך למחר בשעה שעוסק בשריפה ט''ז ומ''א. וח''י כתב דלאחר שסיים הבדיקה בלילה שוב אין לברך כלל וכ''פ הב''ח ע''ש. ובכנה''ג כתב דכה''ג יש לברך בלא שם ומלכות: (ג) שלא ידבר. ודוק' דברים שאין צורך בדיקה ואם דבר קודם שהתחיל לבדוק חוזר ומברך. מ''א ח''י: (ד) כל הבדיקה. ובזה א''צ לחזור ולברך כיון שכבר התחיל במצוה. מ''א ח''י:
בִּבְרָכָה אַחַת יָכוֹל לִבְדֹּק כַּמָּה בָּתִּים. וְאִם בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה, יַעֲמִיד (ה) מִבְּנֵי בֵּיתוֹ אֶצְלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, וְיִתְפַּזְּרוּ לִבְדֹּק אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ עַל (ו) סְמַךְ בְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ בַּעַל הַבַּיִת. הגה: (ז) וְנוֹהֲגִים לְהַנִּיחַ פְּתִיתֵי חָמֵץ בַּמָּקוֹם שֶׁיִּמְצָאֵם הַבּוֹדֵק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בִּרְכָּתוֹ לְבַטָּלָה, (מַהֲרִ''י ברי''ן). וּמִיהוּ אִם (ח) לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב, דְּדַעַת כָּל אָדָם עִם הַבְּרָכָה לְבַעֵר אִם נִמְצָא. (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(ה) מבני ביתו. וה''ה אחר שאינו מבני ביתו (והא דאין השליח ג''כ מברך עיין י''ד הלכות שחיטה ועיין א''ע סימן ל''ח וכשהבתים רחוקים לא מהני דמדמי להו הפר''ח למי שבירך אטלית קטן בביתו דמברך אטלית גדול בבה''כ) ועכ''פ גם הוא יבדוק דמצוה בו יותר מבשלוחו: (ו) סמך ברכה. ויענו אמן על ברכתו ואם אינם עומדין אצל ברכתו אין יכול לשלח אותם לבדוק. ח''י. ואם הבע''ה אינו בודק רק מצוה לאחר לבדוק אותו אחר מברך מ''א. ולכתחלה יחזור אחר אנשים בני מצות ובדיעבד סגי בנשים ובעבדים [וקטנים] אבל לא בשפחה כנענית שלנו. ח''י: (ז) ונוהגים. והנוהגים להניח יזהרו שלא יניחו אלא חמץ קשה שלא יפרך ובמקום המשומר מפני התינוקות והעכברים: (ח) לא נתן. וכן ראוי לנהוג לכתחילה דחיישינן שמא יניחנו במקום שלא ימצאם הבודק. ט''ז. והאריז''ל כתב מנהג זה ויניח יו''ד פתיתים והוא ע''פ סוד גדול. גם הח''י מיישב ומקיים שלא לבטל מנהג של ישראל (וט''ז בשם תמים דעים כתב דמנהג נשים הוא ובמהרי''ו כתב טעם למנהג וכן ח''י נתן טעם לדבר ע''ש):
באר היטב
(ב) שלא יתחיל. וחצי שעה קודם הזמן אסור דילמא אתי לאמשוכי ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק: (ג) ולא יאכל. וטעימה בעלמא שרי והיינו פירות או כביצה פת כמ''ש ססי' רל''ב ע''ש: (ד) לא ילמוד. והלומד שיעו' בבה''כ מותר דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה ילך בודאי לביתו כנה''ג. וכתב המג''א ונ''ל דוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למגזר דילמא ממשכ' ליה שמעתא. כ' הב''ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מתפלל בביתו קודם הבדיקה דאיכא למיחש שמא יטרד בבדיקתו וישכח מלהתפלל אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בלילה יבדוק תחלה כיון דדש ביה לא ישכח: ומ''א כתב כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צ''ה יבדוק ואח''כ יתפלל אחר צ''ה ואם לא בדק עד אחר צ''ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל. ואי ליכא אחר יעשה כמ''ש הב''ח ועס''ק א' מש''ש. ואותן הרגילים להתפלל ערבית ביו''ד יתפללו תחלה בבה''כ דטורח הוא לקבצם אח''כ. מ''א: (ה) שצריך. ואם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה מותר כדלעיל סימן רע''ה ס''ג עט''ז: