לֹא בָּדַק בְּלֵיל י''ד, יִבְדֹּק (א) בְּיוֹם י''ד בְּאֵיזוֹ שָׁעָה שֶׁיִּזְכֹּר מֵהַיּוֹם. לֹא בָּדַק כָּל יוֹם י''ד, יִבְדֹּק (ב) בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. לֹא בָּדַק בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, יִבְדֹּק לְאַחַר הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה; וְעַל הַבְּדִיקָה שֶׁלְּאַחַר הַפֶּסַח (ג) לֹא יְבָרֵךְ.
הַמְפָרֵשׁ מִיַּבָּשָׁה לַיָּם אוֹ יוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ (א) בְּבֵיתוֹ מִי שֶׁיִּבְדֹּק תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, (ב) זָקוּק לִבְדֹּק. וְלֹא יְבָרֵךְ אָז עַל בִּעוּר חָמֵץ (כָּל בּוֹ). קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם (ג) אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ פֶּסַח יְבַטְּלֶנּוּ, (טוּר). וְאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר קֹדֶם הַפֶּסַח, צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַחֲזֹר עֶרֶב פֶּסַח בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְבַעֵר. וְכֵן הָעוֹשֶׂה בֵּיתוֹ (ד) אוֹצָר תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, זָקוּק לִבְדֹּק (ה) וְאַחַר כָּךְ כּוֹנֵס אוֹצָרוֹ לְתוֹכוֹ. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂהוּ אוֹצָר; וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח (ו) אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. הגה: וְאוֹצַר חִטִּים שֶׁיֵּשׁ (ז) חִטִּים מְחֻמָּצִים בְּקַרְקָעִית הַבּוֹר, אִם נַעֲשָׂה הָאוֹצָר שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם הַפֶּסַח אֵינוֹ זָקוּק לְבַעֵר אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. וּמִיהוּ לְאַחַר פֶּסַח כְּשֶׁמְּפַנֶּה הָאוֹצָר, אָסוּר לֵיהָנוֹת מֵאוֹתָן חִטִּים; וְאִם אֵין שָׁם חָמֵץ יָדוּעַ אֶלָּא סָפֵק, מֻתָּר לִמְכֹּר הָאוֹצָר כֵּן בְּיַחַד. (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן ע').
באר היטב
(א) בביתו. אבל אם מניח מי שיבדוק א''צ לבדוק דשלוחו של אדם כמותו ח''י בשם אחרונים דלא כב''ח ע''ל ס''ס תל''ד: (ב) זקוק לבדוק. בלילה שלפני יציאתו לאור הנר. ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום. וכ' הט''ז דאז אין צריך שיבטל אלא ימתין כשיגיע פסח ויבטל. ומ''א השיג על הט''ז בזה דכיון דחל עליו חובת הבדיקה צריך ג''כ ביטול. וח''י הסכים עם הט''ז: (ג) א''צ לבדוק. וכתב ב''ח ומ''א דאם יש שם חמץ ידוע חייב לבערו לעולם קודם שיצא ועיין ח''י: (ד) אוצר. כלומר שנשתמשו שם חמץ ואח''כ רוצה להניח שם עצים או ד''א: (ה) ואח''כ כונס. ואם לא בדק קודם צריך לפנות האוצר ולבדוק ואפשר דה''ה להיוצא בשייר' תוך למ''ד ולא בדק צריך לחזור לביתו או לשלוח שליח שיבדוק. מ''א: (ו) א''צ לבדוק. אבל חמץ ידוע צריך לבער כמו שכתב ס''ק ג': (ז) חטים מחומצים. הט''ז השיג על הרב בדין זה. והח''י מיישבו ע''ש:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּקֹדֶם ל' יוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר קֹדֶם הַפֶּסַח אוֹ אַחֲרָיו, אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק כֵּיוָן שֶׁהוּא קֹדֶם ל' יוֹם וּכְשֶׁיַּגִּיעַ פֶּסַח יְבַטְּלֶנּוּ, אֲבָל אִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר בְּתוֹךְ הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק אֲפִלּוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאִם שָׁכַח וְלֹא בָּדַק, יְבַטֵּל כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַפֶּסַח וְלֹא יְבָרֵךְ עַל הַבִּטּוּל. הגה: גַּם (ח) אִשְׁתּוֹ תִּבְדֹּק וּתְבַטֵּל בְּבֵיתוֹ, דִּילְמָא יִשְׁכַּח לְבַטֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(ח) אשתו תבדוק. אפילו לא צוה לה שתבדוק. עמ''א ובח''י:
באר היטב
(א) ביום י''ד. והיינו לאור הנר וכן כל הבדיקות אפי' לאחר הפסח שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה. פוסקים: (ב) בתוך הפסח. ואפי' כבר ביטל ואפי' בי''ט עצמו בודק אע''פ שאינו יכול לשרפו בי''ט מ''מ יוכל לכפות עליו כלי עד מוצאי י''ט ט''ז מ''א. ואפי' בי''ט האחרון של פסח צריך לבדוק מ''א. מי שלא בדק חמץ קודם זמן איסורו ומת אין היורשים מברכין על הבדיקה וביעור כיון שאינם מחוייבים לבדוק ולבער החמץ שאינו שלהם. ח''י: (ג) לא יברך. אבל על הבדיקה שבתוך הפסח צריך לברך אעפ''י שביטל. ח''י והט''ז נסתפק בזה דאם ביטלו אם צריך לבער ע''ש. ומדברי המ''א משמע שדעתו שיש לברך אע''פ שביטלו אך היכא שבדק וביטל ומצא חמץ בתוך הפסח הניח בצ''ע אם יברך עליו כיון שביטלו קודם פסח וקיים תקנת חכמים בבדיקה ולענ''ד נראה עיקר שיש לברך בשעת ביעורו וגם המ''א עצמו בר''ס תמ''ו כתב בפשיטות דצריך לברך בשעת הביעור בין אם נתחמץ לו דבר בתוך פסח בין במוצ' חמץ בתוך פסח צריך לברך וכאן הניח הדבר בספק וצ''ע. וכל זה בנמצא חמץ גמור אבל חמץ משהו שנמצא תוך פסח אין לברך עליו עמ''א סימן תמ''ו ס''ק א':