יִשְׂרָאֵל (ט) הַיּוֹצֵא מִבֵּית עַכּוּ''ם תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְנִכְנַס בְּבַיִת אַחֵר בְּעִיר זוֹ, אוֹ הוֹלֵךְ לְעִיר אַחֶרֶת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר בֵּית הָאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁהֲרֵי יְקַיֵּם (י) מִצְוַת בִּעוּר בְּאוֹתוֹ בַּיִת אַחֵר. אֲבָל אִם הוּא מְפָרֵשׁ אוֹ יוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא וְלֹא יִכָּנֵס בְּפֶסַח בַּבַּיִת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחָל עָלָיו חוֹבַת הַבִּעוּר כֵּיוָן שֶׁהוּא תּוֹךְ ל' יוֹם, וְצָרִיךְ לְבַעֵר בֵּית הָעַכּוּ''ם שֶׁהוּא יוֹצֵא מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת בִּעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָעַכּוּ''ם יִכָּנֵס לַבַּיִת בְּפֶסַח; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כְּשֶׁנִּכְנָס בּוֹ הָעַכּוּ''ם (טוּר).
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְצֹרֶךְ י''ד וּמִמֶּנּוּ וָאֵילָךְ, (א) וְקֹנֵהוּ בְּא' מֵהַדְּרָכִים שֶׁשְּׂכִירוּת קַרְקַע נִקְנֶה בּוֹ, אִם עַד (ב) שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל י''ד (ג) עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק; וְאִם מִשֶּׁמָּסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל י''ד, (ד) עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק.
באר היטב
(א) וקנהו. אבל כשעדיין לא קנאו אע''פ שהמפתח ביד השוכר אין צריך לבדוק דהוה ליה כמי שהפקיד מפתחו ביד אחר דאין הנפקד צריך לבדוק. מ''א ח''י: (ב) שלא מסר לו המפתח. (ומסירת מפתח לבד לא מהני כלל דהוי כאלו מסרו לשמרו ד''מ בשם ר''ן) ואף אם מסר המפתח לשוכר וחזר והפקיד למשכיר על המשכיר לבדוק כיון שהחמץ שלו והמפתח בידו אבל במפקיד ביד אחר אין עליו חיוב בדיקה לכולי עלמא ובית שאינו נעול אם כבר החזיק בה השוכר עליו לבערו. ח''י: (ג) על המשכיר לבדוק. ואפש' דלדעת י''א בסעיף ג' דבמקום שנותנים שכר על הבדיקה צריך לשלם למשכי' שכר הבדיקה כיון שהשוכר קנהו והחזיק בו. ח''י: (ד) על השוכר לבדוק. גם יבטל אף שאין החמץ שלו רק של משכיר מ''מ מסתמא הוי כמו הפקירו המשכיר והשוכר שזוכה בה צריך לבטל. ומ''מ המשכיר יבטל ג''כ מ''א בשם תוס'. והח''י כת' עליו שלא ראיתי שום משמעות בתוספות ע''ש:
הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵחֲבֵירוֹ בְּי''ד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בָּדוּק, אִם הוּא בָּעִיר (ה) שׁוֹאֲלוֹ אִם בְּדָקוֹ; וְאִם אֵינוֹ בָּעִיר, חֶזְקָתוֹ בָּדוּק וּמְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ.
באר היטב
(ה) שאלו. וה''ה אם אשתו או בני ביתו בעיר יוכל למשאל להו דהרי הם נאמנים אפי' נגד החזקה כמ''ש ס''ד:
באר היטב
(ט) היוצא מבית עכו''ם. אבל מבית ישראל וישראל אחר דר בו בכל ענין אינו מחויב לבדוק כי על ישראל השני מוטל חיוב הבדיקה מבית שדר בו. מ''א ח''י: (י) מצות ביעור. לפי מש''כ הרב לעיל ס''ס תל''ג. דהכיסים ובתי ידים של הבגדים צריכין לבדוק א''כ יוצא בשיירא ומפרש ג''כ אפשר לו לקיים מצות ביעור ובדיקה ואפשר לו' כיון דכתיב תשביתו שאור מבתיכם עיקר המצוה לבדוק ולבער החמץ מהבית ממש. ח''י. כל ל' יום צריך לעיין בכל דבר שעושה שלא ישאר חמץ בו באופן שלא יוכל להסירו בנקל. ב''ח ומהרי''ל: