הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת בָּדוּק וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק, עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק וְאֵינוֹ מִקַּח טָעוּת; וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹדְקִים בְּשָׂכָר, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה. הגה: (ו) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּצָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ שְׂכַר הַבְּדִיקָה הוֹאִיל וְהִתְנָה בְּהֶדְיָא שֶׁיִּהְיֶה בָּדוּק. (הַמַּגִּיד פ''ב וּמַשְׁמָע לְעֵיל סי' י''ד).
בַּיִת (ז) שֶׁהֻחְזַק שֶׁלֹּא בְּדָקוֹ הַמַּשְׂכִּיר וְאָמְרוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד אוֹ קָטָן (ח) אָנוּ בְּדָקְנוּהוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים; וְהוּא שֶׁיְּהֵא קָטָן (ט) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִבְדֹּק.
באר היטב
(ז) שהוחזק שלא בדקו. משמע דוקא כה''ג שהוא בחזקת שאינו בדוק אבל אם הוא מוחזק שיש בו ודאי חמץ ואמרו אנו בדקנוהו וביערנו אפשר דאינם נאמנים ונסתלק בזה תמיהת המ''א על רמ''א ע''ש ח''י. (ובסא''ר הוכיח דאפילו בודאי חמץ נאמנים ע''ש): (ח) אנו בדקנוהו. ע''ל סי' תל''ב ס''ק ו' כתבתי דלכתחל' אין לסמוך אלא אאנשים בני מצות: (ט) שיש בו דעת. היינו שהגיע לחינוך:
עַכְבָּר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וְכִכָּר בְּפִיו, וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּמָצָא פֵּרוּרִין אֲפִלּוּ כְּדֵי כָּל הַכִּכָּר, צָרִיךְ לַחֲזֹר (א) לִבְדֹּק הַבַּיִת אַחַר הַכִּכָּר שֶׁהִכְנִיס; לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל (ב) עַכְבָּר לְפָרֵר, וְהָנֵי פֵּרוּרִין מֵעָלְמָא אָתוּ וְלֹא מֵאוֹתוֹ כִּכָּר. אֲבָל אִם תִּינוֹק נִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וְכִכָּר בְּיָדוֹ וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּמָצָא פֵּרוּרִין, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק (ג) שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, וְאֵלּוּ הַפֵּרוּרִין שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה, שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְפָרֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵין בַּפֵּרוּרִין כְּדֵי כָּל הַכִּכָּר, (ד) צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק. דִּינֵי עַכְבָּר נִכְנַס וְיוֹצֵא הִשְׁמִיט הָרַב, הוֹאִיל וְלֹא שְׁכִיחֵי.
באר היטב
(א) ולבדוק אותו החדר ששם נכנס. ואם לא ידענו לאיזה חדר נכנס היינו ב' בתים ר''ס תל''ט ס''ב. מ''א: (ב) עכבר לפרר. וה''ה כלב ותרנגול. אחרונים: (ג) שחזקתו שאכלו. אפי' לא ביטלו. ב''ח ט''ז ח''י: (ד) צריך לחזור ולבדוק. ואם יש בו דעת נאמן לומר שאכלו. מ''א:
באר היטב
(ו) וי''א דצריך להחזיר. והב''ח פסק כדיע' א' דאין להוציא ממון מיד מוחזק עיין בתש''א סי' ב' וע' בפר''ח ובח''י: