כִּסוּי שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁמְּשִׂימִים אוֹתוֹ עַל הָחֲרָרָה כְּשֶׁנֶּאֱפֵית עַל הַכִּירָה, צָרִיךְ לִבּוּן.
מְדוֹכָה מֻתֶּרֶת בְּהַגְעָלָה; וְאִם הִיא גְּדוֹלָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיסָהּ בְּיוֹרָה, מֵשִׂים בָּהּ מַיִם רוֹתְחִים וּמַכְנִיס בְּתוֹכָהּ אֶבֶן רוֹתַחַת וְעוֹלָה הָרְתִיחָה בְּכָל שְׁפִיתָה, דְּכָל כְּהַאי גַּוְנָא הָוֵי הַגְעָלָה דִּכְלִי רִאשׁוֹן. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְלַבֵּן הַמְּדוֹכָה (טוּר יוֹרֶה דֵּעָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹאֵל וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א וְטוּר בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְרַבֵּנוּ תָּם), אַךְ בְּלִבּוּן כָּל דְּהוּ דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשָּׂרֵף עָלָיו קַשׁ מִבַּחוּץ סַגֵּי (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְנוֹהֲגִין (לד) לְלַבְּנוֹ לְכַתְּחִלָּה, מִיהוּ סַגֵּי לֵיהּ בְּהַגְעָלָה אִם אֵין בּוֹ גּוּמוֹת (מַהֲרִי''ל); וְאִם הַמְּדוֹכָה שֶׁל עֵץ, יֵשׁ לְקַלְּפוֹ בִּכְלִי אֻמָּנוּת דְּחַיְישִׁינָן לְגוּמוֹת, וּלְהַגְעִילוֹ אַחַר כָּךְ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה).
הַדַּף שֶׁעוֹרְכִים עָלָיו כָּל הַשָּׁנָה, וְכֵן עֲרֵבָה שֶׁלָּשִׁין בָּהּ, צְרִיכִים הַגְעָלָה. הגה: וְלֹא מְהָנֵי בָּהּ קִלּוּף בִּכְלִי אֻמָּנוּת. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ הַגְעָלָה לֹא מְהָנֵי לֵיהּ קְלִיפָה (מהרי''ו). וְהַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפֶסַח בַּעֲרֵבוֹת (לה) וְדַפִּין שֶׁלָּשִׁין עֲלֵיהֶם כָּל הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַגְעָלָה, וְכֵן עִקָּר (מָרְדְּכַי פ' כָּל שָׁעָה וְכָל בּוֹ). וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תמ''ב סָעִיף י''א.
באר היטב
(לה) ודפין. לפי שא''א לנקרו שפיר ומה''ט ג''כ אין מגעילין כלים שהיו בו תמיד קמח או משקים חמץ וכיוצא בו והיינו דוקא בשל עץ משא''כ כלי מתכות ובדיל נוהגין להגעיל בכל ענין אכן אם היו מחזיקין בו ק''פ מים איזה זמן מותר להגעילו. אחרונים:
באר היטב
(לד) ללבן. וכתבו האחרונים דבמדינות שלנו שלעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגלי''ך לכן די בהגעלה ומ''מ טוב לנהוג להחמיר לדוך הכל קודם י''ט. (דהוי נ''ט בר נ''ט דהתירא) ע''ש ואם דכו במדוכה שלנו בשמים ושמו בתבשיל צ''ע אם יש לאסור בדיעבד. מ''א ע''ש: