(כט) בדיעבד. דלא אמרינן שמוליך בליעתו בכולו ואף אם יוליך בליעתו מ''מ כבכ''פ. וכתב הח''י דבדיעבד אין לאסור אף אם תחב בתוך המאכל הידות כי לא מחזקינן איסור וכבכ''פ ע''ש ומ''א פסק דאם תחב אותו צד שלא נגעל אסור ע''ש. וט''ז פסק דבסכין יש להחמיר אפי' דיעבד אם חתך בסכין שלא הגעיל הקתא בתבשיל חם בפסח כיון דבודאי נגע בקתא בשעת תשמישו בסכין משא''כ שאר כלים ע''ש. וכתב המ''א ונ''ל דהאי שכתב אין אוסרים בדיעבד פי' אם נשתמש בהם כבר אבל לכתחלה אסור להשתמש בהן אפי' הוא בתוך הפסח וא''א להגעילו:

(ל) טלאי. כל טלאי שבסעיף זה היינו מה שנקבע ע''י דבוק חתיכה על חתיכה במסמרים אבל בטלאי שעושין בכלי בדיל שמטיפין חתיכת בדיל מחום נשרף כל הבלוע ומה שהוא בעין וגם כשמתקנין את הכף של כסף וכיוצא בו שמשים שם חתיכה של כסף אז האומן נותן הכף באש תחלה וא''כ אין חשש בזה. ט''ז ח''י. וכלים ישנים שמחפין בבדיל כמו כלי נחושת פסק הרא''ם ח''א סי' מ''ג דא''צ הגעלה כיון שהבדיל מפסיק הו''ל ככלים חדשים וכתב המ''א ולפ''ז אפי' חיפן בבדיל ישן שהרי הבדיל עצמו מתלבן. ועיין בשכנה''ג שהאריך להביא דעות החולקים ע''ז וכתב שכן קצת מגדולי ארץ מחמירין על עצמן ועכ''פ נראה שטוב בעיני אלהים ואדם לטבלו אחר ציפוי הבדיל בלא ברכה עכ''ל. ועיין בי''ד סי' ק''ך. והפר''ח א''ח פסק דצריך הגעלה אחר ציפוי בבדיל וכן נוהגין בירושלים יע''ש: (לא) האיסור. ואז אף שקד' בליעת האיסור מותרת כיון שנתלבן מקום הטלאי. והב''ח כ' נ''ל היכא שקדם בליעת האיסור ל''מ ליבון מקום הטלאי ע''ש וכ' המ''א לכך נ''ל דבקדם בליע' לטלאי צריך לשום כ''כ גחלים עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו משא''כ אם קדם טלאי לבליעה די בליבון קל כמ''ש בס''ד בהג''ה והח''י חולק על הב''ח ומ''א והעל' כמשמעו' המחבר. ואם נתלבן כך או הסיר הטלאי פעם אחד אחר שהגעיל שוב מותר להגעיל כך עם הטלאי בכל פעם כיון ששוב לא מקרי קדם בליעת איסור לטלאי וכל זה שהטלאי מדובק יפה בענין שאין סדק בין גוף הכלי לטלאי דאל''כ אף בקדם הטלאי צריך ליבון או להסיר הטלאי או להרחיב הסדק כדי שיוכל לנקרו. ח''י: (לב) וינקרם. ומוטב להניח גחלים על מקום הרושם. מ''א:

(לג) אסור. לפי דעת המחבר סי' תמ''ז דנט''ל שרי בפסח צ''ל כדעת הנוהגים לאיסור בכיסוי אף שאינו ב''י. (או שהוא באמת ב''י) כמבואר בי''ד ססי' צ''ג: