נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים כוּ'. דְּאָמַר קְרָא (וַיִּקְרָא כג) כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל, לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, דְּאַף עַל גַּב דְּחַיָּבוֹת בַּאֲכִילַת מַצָּה לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אֵין חַיָּבוֹת בַּסֻּכָּה לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חָג: קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. כָּל שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְאֵינוֹ קוֹרֵא אִמָּא אִמָּא הָוֵי אֵין צָרִיךְ לְאִמּוֹ וְחַיָּב וּפָחוֹת מִכָּאן פָּטוּר. וְכֵן הֲלָכָה. וְדַוְקָא שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ שׁוֹתֵק עַד שֶׁתָּבֹא אִמּוֹ אֵלָיו הוּא דְּנִקְרָא צָרִיךְ לְאִמּוֹ, אֲבָל קוֹרֵא פַּעַם אַחַת וְשׁוֹתֵק לָאו צָרִיךְ לְאִמּוֹ הוּא:

סֻכָּתוֹ קֶבַע. שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נָאִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת, מַעֲלָן לַסֻּכָּה: מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מִשֶּׁתִּקַּלְקֵל הַמִּקְפָּה. כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינוֹ לֹא רַךְ וְלֹא קָשֶׁה אֶלָּא קָפוּי קָרוּי מִקְפָּה. וְרֹב בְּנֵי אָדָם מוֹאֲסִין תַּבְשִׁיל כָּזֶה, וּבִמְעַט מַיִם מִתְקַלְקֵל לְגַמְרֵי. וּמִקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל הִיא מְמַהֶרֶת לְהִתְקַלְקֵל בַּגְּשָׁמִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר מִקְפּוֹת, וְאִם יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁאִלּוּ הָיָה לְפָנָיו מִקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין הָיְתָה מִתְקַלְקֶלֶת, מֻתָּר לְפַנּוֹת מִיָּד: וְשָׁפַךְ לוֹ. רַבּוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו שֶׁל עֶבֶד, כְּלוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּשִׁמּוּשְׁךָ. אַף כָּאן גְּשָׁמִים הַלָּלוּ מַרְאִין שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּרָצוֹן: