חָבִיּוֹת שֶׁל חֶרֶס שֶׁנָּתְנוּ בָּהֶם שֵׁכַר שְׂעוֹרִים, מֻתָּרִים בְּהַגְעָלָה אוֹ בְּעֵרוּי ג' (מד) יָמִים. הגה: וְהַגְעָלַת (מה) הֶחָבִיּוֹת יַעֲשֶׂה בְּדֶרֶךְ זֶה, יְלַבֵּן אֲבָנִים וִישִׂימֵם בָּהֶם, וִיעָרֶה עֲלֵיהֶם רוֹתְחִים מִכְּלִי רִאשׁוֹן וִיגַלְגֵּל הֶחָבִית שֶׁיַּגִּיעַ הַגְעָלָה לְכָל מָקוֹם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה). (מו) וּבְדִיעֲבַד אִם נָתְנוּ בָּהֶם יַיִן אוֹ דְּבַשׁ בְּלֹא הַגְעָלָה, רַק שֶׁהֱדִיחָן הֵיטֵב תְּחִלָּה, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ בְּפֶסַח (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל שָׁעָה וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ''ב דע''א וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּסִימָן ר''א).
כָּל הַכֵּלִים, אֲפִלּוּ שֶׁל חֶרֶס, שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם חָמֵץ בְּצוֹנֵן, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מַצָּה אֲפִלּוּ בְּחַמִּין, חוּץ מִבֵּית שְׂאוֹר וּבֵית (מז) חֲרֹסֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם חָמֵץ אֶלָּא בְּצוֹנֵן, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מַצָּה בְּחַמִּין, אֲבָל בְּצוֹנֵן לְהַנִּיחַ בָּהֶם מַצָּה אֲפוּיָה, מֻתָּר; אֲבָל אָסוּר לָלוּשׁ בָּהֶם. וְכָל זֶה בְּלֹא הַגְעָלָה, אֲבָל עַל יְדֵי (מח) הַגְעָלָה, אֲפִלּוּ בֵּית שְׂאוֹר וַחֲרֹסֶת מֻתָּרִים אִם אֵינָם שֶׁל חֶרֶס, אֲבָל לְשֶׁל חֶרֶס לֹא מְהָנֵי הַגְעָלָה, וַאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם חָמֵץ אֶלָּא בְּצוֹנֵן, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מַצָּה אֶלָּא בְּצוֹנֵן. וְהָאִדָּנָא נָהֲגוּ עָלְמָא דְּלֹא לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְּפֶסַח בְּמָאנֵי דְּפַחְרָא עַתִּיקֵי (פי' כְּלֵי חֶרֶס יְשָׁנִים). וְתַנּוּר שֶׁל בֵּית הַחֹרֶף דִּינוֹ כִּכְלֵי חֶרֶס וְאָסוּר לָשׂוּם שׁוּם דָּבָר עַל (מט) הַתַּנּוּר בְּפֶסַח (מַהֲרִי''ו).
באר היטב
(מז) חרוסת. היינו שנותנים בו דברים חריפים עם חמץ ועיין ט''ז ובח''י: (מח) הגעלה. ואנו נוהגין לאסור כמ''ש סי''ז: (מט) התנור. הסכמת אחרונים דמותר בדיעבד התבשיל שנתבשל בתוכו (דהוי כשתי קדרות נוגעות זו בזו י''ד סי' צ''ג ועכ''פ יכבדנו היטב ויטחנו. הלא''ה אפילו דיעבד אסור אכן הלבוש מתיר וח''י וכל אחרונים אסרו) וכן אם הוא שעת הדחק שא''א בענין אחר כדיעבד דמי ומ''מ עכ''פ יכבד התנור הטיב בכל הצדדים ויסיקהו היטב ואח''כ יטיח בטיט מקום מושב הקדרה כעובי אצבע. (ולענין רעה''ר שבתוך התנור עיין סי' תס''א). זולת אם הניחו מצה שם או שאר דברים כמו שהוא בלא קדרה כשהוא רותח אז יש לאסור אפילו בדיעבד עיין מ''א וט''ז וח''י:
כְּלֵי חֶרֶס הַמְצֻפִּין בְּהִתּוּךְ (נ) זְכוּכִית, דִּינָם כִּכְלֵי חֶרֶס. הגה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי חֶרֶס גליזאר''ט אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים (מַהֲרִי''ל), וְאֵין לְהַחְמִיר רַק בִּמְקוֹם הַמִּנְהָג (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל).
באר היטב
(נ) זכוכית. הסכמת אחרונים להחמיר אף בהיתוך אבר:
באר היטב
(מד) ימים. כיון דלא נשתמש כ''א בצונן. (יצא מידי דופנו) ועיין בי''ד דאפי' במזופף מהני: (מה) החביות. וצריך להסיר שולי החביות כדי לנקרו היטב כך כתב הרוקח. אכן האחרונים הסכימו דחביות עץ של שכר אין להגעילו כלל וכן כלי עץ שמצוין בהם גומות וכלים שהיה בו י''ש לא מהני כלל הגעלה דגרוע מבית שאור וחרוסת וכתב הט''ז מ''מ אם בישל אותן היטב במים עם אפר עד שנסתלק הריח לגמרי מותר להגעילו. מיהו חבית שלא נשתמש בה אלא מי דבש יש להתירו בהגעלה. עמ''א: (מו) ובדיעבד. הטעם דשכר ביין נטל''פ הוא ולפי מה דקי''ל נטל''פ אסור בפסח א''כ אין להקל אלא לערות ממנו קודם פסח לחבית של פסח ודוקא ביין שהשכר נותן בו טל''פ אבל במי דבש אין להקל אלא א''כ החביות אינו ב''י אבל בכלי יי''ש אף אינו ב''י אסור שנ''ט לשבח הוא. מ''א וח''י ע''ש ועיין ט''ז: