(א) פירות. אפי' מפירות חמוצים. הסכמת הפוסקים דלא כש''ג: (ב) היום. כתב בכנה''ג וז''ל והראנ''ח ח''ב סי' ע''ד העלה שירא שמים יחוש למאן דס''ל דמי פירות בלא מים מחמיצין ויזהר בשימור כשאר עיסה וא''א ז''ל היה נזהר שלא לאכול מצה שנילוש' במי פירות רק בי''ט אחרון גם בתומת ישרים סי' ק''ח מחמיר בדבר עכ''ל: (ג) עשיר'. משמע דדוקא בכה''ג שנילושה במי פירות לבד הוי מצה עשיר' אבל בנילושה עם תערובת מים לא מיקרי מצה עשירה וכ''כ הב''ח סי' תע''א דיוצאין בה בדיעבד וכ''כ מהר''ל בספר גבורות ה' דמ''פ עם מים יוצא י''ח מצה בדיעבד. אבל המ''א בסי' תע''א ס''ק ה' השיג עליהם וכ''ה הסכמת אחרונים וע''ל במ''א סי' תע''א דאינו יוצא ידי מצה עניה כל שיש בה אפי' מעט מי פירות אא''כ הוא מעט דמעט ע''ש ול''נ דכל שנתבטל בס' בענין שאין מרגישין בה טעם מי פירות מקרי לחם עוני. ח''י ע''ש:

(ד) עם מים. וה''ה נילוש תחלה עם מי פירות ואח''כ באו למים קודם שנאפה או להיפך ח''י ע''ש (וכן כשנתייבש המ''פ תוך הקמח ואח''כ בא המים עליהם. ר''ן ופר''ח ע''ש רשב''א מתירו): (ה) מיד. ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור מיל בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חימוץ וכה''ג יש לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ולשהותו אח''פ ח''י ע''ש וכ' המ''א וצ''ע אם נפל מעט מ''פ לתוך העיסה ולא נאפה מיד אם יש לאוסרו בדיעבד וברא''ש משמע דדבר מועט אינו אוסר עכ''ל: וכ' הבאר היטב אשר לפני וז''ל ומט''ז התרתי בא' שלש העיסה ונפל מעט מזיעת פניו לתוך העיסה ודוק עכ''ל. ולא צריך לכל זה דהא מבואר סימן תס''ו דזיעת אדם אינו מחמיץ ע''ש:

(ו) נצוק. פי' כשמער' לכלי עכו''ם שיש בו משקה טופח אז אם יש מים ביין שבכלי העליון רואים היין כאלו אינו והמים מבטלי' היין של עכו''ם (עיי' י''ד סימן קסו): (ז) קודם. משמע דאף שנתערב לתוכו לאחר זמן הבציר אפ''ה נתבטל. ח''י וכ''כ א''ז. אבל אם נתערב מים כל שהוא במ''פ בשעת לישה אסור. מ''א ועס''ק ג' מש''ש: