אֵין הָאִשָּׁה שָׁפָה מוּרְסָן עַל (ד) בְּשָׂרָהּ, אֲפִלּוּ יָבֵשׁ.
אִם שִׁפְשְׁפוּ מוּרְסָן בְּאַוָּז לַח מִמַּיִם, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאַוָּז אָסוּר. הגה: וְהָכֵי נָהוּג לְעִנְיַן אִסּוּר חָמֵץ שֶׁהוּא (ה) בְּמַשֶּׁהוּ, וְיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַבְהֵב הָעוֹפוֹת בְּקַשִּׁין, שֶׁמָּא יִהְיוּ שָׁם חִטִּים אוֹ דָּגָן מְחֻמָּץ וְיִתֵּן (ו) טַעַם בָּעוֹפוֹת בִּשְׁעַת הַהִבְהוּב.
באר היטב
(ה) במשהו. וחיישינן שנשאר משהו חמץ תוך הבקעים שיש באווז ואפילו מפשיט העור אסור כולו עיין א''ז. ובע''פ משש שעות ולמעלה כיון דאין כאן חומרא דאיסור משהו יש להקל. ח''י ע''ש: (ו) טעם. ובדיעבד מותר. ט''ז: (דהא מ''פ הוא וא''ל שמא בא עליהם מים דהא התירו בסי' תס''ג לחרוך ב' שבלים דאפי' אחד אסור עיין רשב''א וח''י) וכתב המ''א ודוקא מסתמא אבל אם ידוע שהיה בו דגן מחומץ והבהב בו אסור ואם הבהבו בקש ואח''כ נמצא דגן מחומץ בקש הנותר אין מחזיקין בו אסור אך אם נמצא בו ג' יש להסתפק וצ''ע. (דלדעת ט''ז בשם רש''ל בי''ד סימן פ''ד דל''א כן אלא בתולעים דמיניה קא רבו ועיין מ''א סימן תס''ז ס''ז ס''ט ועיין ח''י). עמ''א ואם נמצא שבולת מקש ואין בו תבואה ע''ל סימן תנ''ד סעיף קטן א':
לֹא (א) יִלְעֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי (ב) מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת, (ג) שֶׁהָרֹק מַחְמִיץ.
באר היטב
(א) ילעוס. והוא פי' מלוגמא כמ''ש סי' תמ''ב: וכתב הרוקח דאפילו אם כבר נלעס והניח ע''ג מכתו קודם פסח צריך ביעור ויסירם עכ''ל. וכן נתבאר לעיל סי' תמ''ב דכל שלא נסרחה המלוגמא קודם פסח צריך ביעור דלא כבית הלל בי''ד סי' קנ''ה שכתב הא דלא ילעוס היינו דוקא בתוך הפסח אבל אם היה חמץ כבר מותר להניח בפסח על איזה רפואה עכ''ל ובאמת דזה אינו ועיקר הקושי' שהכריחו לחילוק זה משום דמקש' ממ''ש הרמב''ם דכשלא כדרך הנאתן כגון מלוגמא למכה מותר להתרפאות מחמץ בפסח מעיקר' ליתא דהתם בחמצו של עכו''ם (ואין אחריות ישראל עליו. ומ''א כתב עוד תקנה שיקנה לעכו''ם קמחא ויעשה המלוגמא ע''ש ופר''ח מפקפק הרבה בדבר דלא יהא אלא כדורון דבעינן שיהא ניכר מתוך מעשיו שאינו רוצה לקבלו וכאן היפך הוא) מיירי משא''כ בחמץ של ישראל כמ''ש הכ''מ וכ''כ המ''א ובתשובת א''ש סימן כ''ז. וכל זה בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה אפילו ע''י ישראל בעצמו מחמצו ג''כ מותר וכ''כ במ''א ובת' א''ש שם וע''ל סי' תס''ה סע''ק ב' מש''ש ובחמץ שעבר עליו פסח מותר ח''י ע''ש. (דרך מלוגמא אפי' לאין בו סכנה ולאכלה במקום סכנה דוקא רשב''א) כתב פר''ח נשאלתי על מי שיש לו כאב ראש תדיר ומניחין קילור של קמח ומים וסמנים אחרים בצדעיו כדי להקל הכאב אם מותר לעשות כן בפסח והשיב לאיסור ומסיק שם אכן לעשות עם מי פירות שפיר דמי ע''ש: (ב) מכתו. אבל ללעוס ולבלוע מיד מותר דאין מחמיצין מיד. מ''א: (ג) שהרוק. אפילו רקק דם ומבואר בסעיף (ד') [ה'] דדם אינו מחמיץ מ''מ א''א בלא צחצוח רוק. והיינו דוקא במוצצות. ח''י:
באר היטב
(ד) יבש. דחיישינן שיתלחלח אח''כ. ונראה דאפילו לא תשטוף אח''כ בצונן החמירו ט''ז. ועיין ח''י: