הַטַּל, מַחְמִיץ. וְכֵן מֵי רַגְלַיִם וּמֵי הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעַיִן וְהָאֹזֶן; וְדַם (רַבִּי' יְרוּחָם) (יג) וְחָלָב וְזֵעַת אָדָם אֵינוֹ מַחְמִיץ (טוּר).
קֶמַח שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּלֶף טוֹרֵד בְּלִי הֶפְסֵק; וְיֹאפֶנּוּ מִיָּד לִכְשֶׁיַּפְסִיק, וְאִם הוּא מְסֻפָּק אִם הַדֶּלֶף טוֹרֵד אִם לָאו, אָסוּר.
דָּגָן שֶׁנִּטְבַּע (א) בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם, כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ כָּךְ אָסוּר (ב) לְקַיְּמוֹ, אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל (ג) וּמוֹדִיעוֹ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח; וְאִם מְכָרוֹ לְעַכּוּ''ם קֹדֶם פֶּסַח, מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי (ד) שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁמָּא יַחֲזֹר הָאֵינוֹ יְהוּדִי וְיִמְכְּרֶנּוּ (ה) לְיִשְׂרָאֵל.
באר היטב
(א) בנהר. בטור כתב ואין החמץ ניכר בהם משמע דאם החמץ ניכר מותר למכור דהא הקונה יראה ולא יקנה ט''ז ומ''א אבל הר''ן כתב אפי' ניכר החמץ אסור למוכרו לעכו''ם דחיישינן שמא יטחון אותם ואח''כ ימכור לישראל עיין ח''י (דדחה סברת מ''א) דכיון שאין לוקחין קמח משוק א''ל בשעת דחק ליכא למיחש דהא דסי' תנ''ג איירי במצת מצוה דוקא ע''ש ומפרש כוונת הטור דרבותא הוא דאף שאין החמץ ניכר ואינה אלא חששא בעלמא אפ''ה חיישינן מכ''ש בודאי דחיישינן לתקלה: (ב) לקיימו. ואם עבר וקיימו וזרען בקרקע וצמחו גידוליו מותרין כמש''ל ס''ס תמ''ג: (ג) ומודיעו. אבל לא סומכין על הכרזה ש''ג וכשמודיעו אפילו הרבה מותר למכור לישראל. ואפילו מעט מעט אם מוכר לישראל (אין) צריך להודיעו ח''י ע''ש. וט''ז אוסר למכור הרבה אף כשמודיעו דשמא ישכחנו להודיע. ואם מכר קבא קבא מותר מכח ס''ס שמא לא ימכרנו לישראל ושמא יאכלם קודם פסח. ע''ש: (ד) שיכלה. אף את''ל דגם אותו המעט ימכרנו לישראל מ''מ אותו המעט יאכל הישראל קודם פסח ולפ''ז משמע דבע''פ בשעה ה' בענין שא''א שיכלה קודם פסח אסור למכור לעכו''ם אפי' מעט דאולי ימכור לישראל וכ''ה הסכמת המ''א. ומ''מ נ''ל דאם נתחמץ לישראל דגן הרבה בערב פסח והוא בענין שא''א לו למכור לעכו''ם שיכלה קודם פסח ואיכא הפ''מ מותר למכור לעכו''ם שיודע בו ומכירו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר פסח ורשאי לומר לו עד שאתה לוקח וכו' כמ''ש סי' תמ''ח ס''ד ואז ליכא למיחש למידי ח''י ע''ש. ועיין מ''א שהעלה דהמכירה מעט מעט אסור בשאר איסורים רק הכא גבי חמץ דאיכא הרבה ספיקות הקילו ועיין ח''י: (ה) לישראל. ואם העכו''ם אמר לישראל אפילו מל''ת אחר שמכר לו חטים שחיטים אלו לתותים הם דמי למ''ש בי''ד סי' י''ז דאין העכו''ם נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו מיהו אי מהימן ליה אסור מ''א משמע מדבריו דקודם שמכרם כיון שהם בידו נאמן. והח''י הניחה בצ''ע ע''ש וע''ל סי' תנ''ג סעיף קטן ט':
באר היטב
(יג) וחלב. ה''ה חלב בצר''י אפילו רותח וצלול וכ''ש נקרש שכנה''ג. וע''ל סי' תס''ב מדין השומן וכתב המ''א ה''ה דמי מרה ג''כ אינו מחמיץ (דאינה אלא ליחה ודם) וא''כ מותר לעשות ממנו עיסה לרפואה וכתב הפר''ח וה''ה למי חלב דאינו מחמיץ. ובהלק''ט חלק ב' סי' רי''א כתב דהקום מחמיץ ע''ש. ועיין בשכנה''ג. צואת התרנגולים אינו מחמיץ טור. וה''ה חטין שבגללי בהמה. רוקח. ובצואת אדם מחמיר בח''י ע''ש. ופשוט דכל הני שכתב הטור והמחבר כאן דמחמיצין היינו אם שהה בלי עסק שיעור חימוץ דלא גרעו ממים דע''י התעסקות אינו בא לידי חימוץ: