הגה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ מַיִם אוֹ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִים עַל הַחִטִּים, כִּי אָז אֲפִלּוּ לֹא נִתְבַּקְּעוּ, אֲסוּרוֹת. דָּגָן זֶה שֶׁנִּטְבַּע (ו) בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבַּקַּע, אָסוּר דְּכֵיוָן דְּמִינַח (ז) נַיְחֵי אָתֵי לִידֵי (ח) חִמּוּץ. הגה: וְדָגָן שֶׁהָיָה מֻנָּח בָּעֲלִיָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים דֶּרֶךְ הַגַּג בִּקְצָת הַמְּקוֹמוֹת וְנִתְלַחְלְחוּ, אוֹתָן שֶׁנִּתְלַחְלְחוּ אֲסוּרוֹת, אֲבָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתָן מִכֹּחַ סְפֵק סְפֵיקָא, שֶׁמָּא לֹא יָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים, וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר יָרְדוּ, שֶׁמָּא לֹא נִתְחַמְּצוּ; אֲבָל לְאָכְלָן בְּפֶסַח (ט) אָסוּר, וְלֹא מְהָנֵי סְפֵק (י) סְפֵיקָא (אָגוּר וְכָל בּוֹ).
חִטִּים שֶׁבָּאוּ בַּסְפִינָה, אִם הֵם יְבֵשׁוֹת וְקָשׁוֹת וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵיהֶן, אַחְזוּקֵי אִסוּרָא לֹא (יא) מְחַזְּקִינָן.
באר היטב
(יא) מחזקינן. ע''ל סי' תנ''ג סעיף קטן י' מש''ש:
שָׁנָה שֶׁרַבּוּ גְּשָׁמִים וְיָרְדוּ עַל עֲרֵמוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת עַד שֶׁהָיוּ קְצָת מֵהַשִּׁבֳּלִים שֶׁעַל הָעֲרֵמוֹת מַעֲלִים צְמָחִים, אֵין חוֹשְׁשִׁין (יב) לִסְתָם חִטִּים שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה.
באר היטב
(יב) לסתם. כ' בשכנה''ג הלכה למעשה שהתיר לקנות חטים לפסח אף שהיו נעצרים בבורות כל שלא ראינו בהם שינוי במראיתן ואינם לחות ע''ש. ואם יש בהם חטים שצמחו ע''ל סי' תנ''ג:
באר היטב
(ו) בנהר. ואם מותר לבטל דגן זה ברוב או בס' קודם פסח כיון שעדיין שעת היתר הוא האריכו האחרונים בזה והח''י העלה דמותר לבטל לכתחלה ע''ש ועמ''א: (ז) נייחי. דדוקא גבי לתיתה אינו אסור אא''כ נתבקעו כיון דעסיק בה. (ולהטור והרא''ש דמחמירין בלתיתה כל שקרובים להתבקע כמר עוקבא ע''כ דהטעם דמינח נייחא אסרינן אפילו לא נתרככה אבל לדעת ש''ע בעינן עכ''פ קרובים להתבקע ועיין ס''ט) וצ''ל כיון דמינח תוך התבשיל רותח והוי כחליטה ולא מחמרינן כולי האי ובפרט דאינו אלא משהו דרבנן. ועיין ח''י: (ח) חימוץ. ואם לא שהה עדיין שיעור מיל עדיין לא החמיץ וא''כ אפילו נעשה בפסח מותר למכרו לעכו''ם קודם ששהה שיעור מיל. מ''א: (ט) אסור. אפי' נאכל מקצתן קודם פסח גם כן אין להתיר לאכול השאר דדוקא יבש ביבש ונאכל אחד מהם או בג' תערובת יש להתיר לאכול שנים כמבואר בי''ד סי' ק''י ע''ש משא''כ לח בלח אין לו היתר בזה וקמח מקרי לח בלח. ב''ח ומ''א וח''י ע''ש: (י) ספיק'. הט''ז העלה דבמקום הפסד או מניעת שמחת י''ט כגון שאין לו אחר יש להתיר אפילו באכילה ע''ש והסכים עמו הח''י ע''ש. ואם נפל מעט שלג או מים על תבואה ויודע מקומו יגרוף העליונים והשאר מותר עט''ז: