(ו) הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, לֹא יַעֲשֶׂה בְּיִשּׁוּב מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת; אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא (ז) בַּמִּדְבָּר. וְהַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂים לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, לֹא יַעֲשֶׂה. וְנוֹתְנִים עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם (ח) שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם (ט) שֶׁהָלַךְ לְשָׁם, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא (י) יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא בָּטֵל, מִפְּנֵי אִסוּר לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְכֵן מִי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, נוֹהֵג כְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, וְהוּא שֶׁלֹּא (יא) יִתְרָאֶה בִּפְנֵי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת.
אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא יַתְחִיל בִּתְחִלַּת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לְגָמְרָהּ קֹדֶם חֲצוֹת, אֶלָּא שְׁלֹשָׁה אֻמָּנֻיּוֹת בִּלְבַד הֵם שֶׁמַּתְחִילִים בָּהֶם בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת וְעוֹשִׂין עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵם: (יב) הַחַיָּטִים וְהַסַפָּרִים וְהַכּוֹבְסִים; אֲבָל שְׁאָר אֻמָּנֻיּוֹת, אִם הִתְחִיל בָּהֶם קֹדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר הוּא שֶׁיִּגְמֹר עַד חֲצוֹת. הגה: וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר שֶׁשְּׁלֹשָׁה אֻמָּנֻיּוֹת הַנִּזְכָּרִים מַתְחִילִין וְעוֹשִׂין עַד חֲצוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, וְאִם הִתְחִיל מִבְּעוֹד יוֹם בִּשְׁאָר אֻמָּנוּת וְהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, עוֹשִׂין עַד חֲצוֹת, וְהָכֵי נָהוּג (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ).
באר היטב
(יב) החייטים. ויש פוסקים שגם הרצענין בכלל הג' אומנות. (משום דאשכחן היתר לזה בחש''מ). ח''י ע''ש:
מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִים לְתַרְנְגוֹלִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, דְּהַיְנוּ (יג) לְתַקֵּן מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ הַתַּרְנְגוֹלִים וְהַתַּרְנְגֹלוֹת.
באר היטב
(יג) לתקן. משמע אבל להושיב בתחלה על הביצים אסור כך כתב הט''ז והמ''א אא''כ שהוא בענין שנזכר בסעיף שאחר זה. אכן לדעת רש''י מותר לכתחלה להושיב על הביצים בי''ד ע''ש וע' בתי''ט ס''פ מקום שנהגו וכן כתב הלבוש דמותר להושיב על הביצים לכתחלה. וע' בטור וב''י דכל הני דשרי שרי כל היום אפילו אחר חצות וכן אפילו במקום שנהגו שלא לעשות כל היום מותר להתחיל במלאכות אלו בי''ד וע''ס תקל''ו:
באר היטב
(ו) ההולך. ע' ח''י שהאריך בזה. (ואפי' בצנעה אסור) ומבואר שם דאם באיזה מקום נהגו איסור בדבר הפא''נצין ונתגרשו אותו הקהל ובאו בני אדם אחרים ונתיישבו שם שמנהגם לאכול הפא''נצין במדינתם. אין מחויבים לנהוג כחומרי מקום שהלך לשם כיון שנתבטל הקהל נתבטל מנהגם ונסתלק מעשה ראשון עיין שם. ועיין מ''א ס''ס תצ''ג: (ז) במדבר. כשדעתו לחזור. ואם הוא עדיין חוץ לתחום העיר אפי' אין דעתו לחזור שרי. ר''ן מ''א: (ח) שיצא. כשדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור נוהג אפילו כקולי מקום שהלך לשם ש''ס עח''י וביד אהרן: (ט) שהלך. אע''פ שדעתו לחזור מפני המחלוקת: (י) יתראה. פי' כשנוהג חומרי מקום שיצא משם אל יתראה כו': (יא) יתראה. משמע דכללא הוא לכל מידי דאכילה ושאר דברים מותרין בצנעה חוץ ממלאכ' דא''א לעשות בצנעה לכן לא שרי אלא במדבר. ומשמע בר''ן דאם באו ומצאוהו אוכל צריך לכסות בפניהם המאכל אבל בפני ת''ח שיודעים שזה תלוי במנהג א''צ לכסותו וע''ס תצ''ו (ובי''ד ססי' פ''ג ות' רשב''א ומהר''ל חביב ז''ל ובמהרי''ל כתב הואיל דתו' פסחים י''ד כתבו דבירושלים מסתברא לנהוג איסור מלאכה בערב פסח שמתקבצים שם ממקומות המחמירים נהג שלא לאכול בביתו רייניסי פא''נצין. עמ''א שדחה ראיה שלו ומה שכתב המרדכי דבני גרמייזא צריכים להודיע לבני מגנצא בדברים שנהגו להקל עיין שם. ועיין בחבורי (מנהג מדינה) כי שם יבוא איש איש על מקומו). ועיין מ''א באורך: