הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב פֶּסַח מֵחֲצוֹת וּלְמַעְלָה, מְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת בְּחִנָּם אָסוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי (א) אֵינוֹ יְהוּדִי; וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר, וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה (ב) לְהִשְׂתַּכֵּר, אוֹ בְּחִנָּם וְהוּא מְלָאכָה גְּמוּרָה לִתְפֹּר בְּגָדִים מַמָּשׁ (בֵּית יוֹסֵף), אֲבָל מְתַקֵּן הוּא כֵּלָיו לְיוֹם טוֹב; וְכֵן מִי שֶׁכּוֹתֵב סְפָרִים (ג) לְעַצְמוֹ דֶּרֶךְ לִמּוּדוֹ, מֻתָּר.

קֹדֶם חֲצוֹת, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, עוֹשִׂין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (ד) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין. הגה: וּלְדִידָן (ה) מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת (מַהֲרִי''ו); וְדַוְקָא מְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת, אֲבָל שְׁאָר מְלָאכוֹת אֲפִלּוּ מִנְהָג לֵיכָּא (מַהֲרִי''ב).