(לה) בשטיפה. דצונן בלי רוטב לכ''ע אינו אוסר אף שבתרנגולת אי אפשר בלא לחלוחית קצת מ''מ בצונן אינו מבליע אליבא דכ''ע אלא ע''י שריה קצת. (בתשובת צ''צ החמיר בנשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר דיש לדמותו כדין חטה הנמלחה עם תרנגולת וח''י שדא ביה נרגא ע''ש) או ע''י התעסקות בעיס' כמש''ל: (לו) מליחה. פירוש בעוד שהמלח עליו אבל אם נמצא לאחר שנמלח והודח אמרינן השתא נפל דאם אית' שהיתה עליה קודם לכן היתה נופלת בהדחה כשהדיחוהו ודוקא שנמצא על התרנגולת אבל אם נמצא תוך התרנגולת ודאי היתה קודם לכן מ''א וכתב הח''י דבסי' תמ''ז כתבתי דטהור מליח וטמא חפל גם בפסח יש להתיר והכא מיירי שגם החטה נמלח עם התרנגולת וראיתי מדקדקים נזהרים בפסח קודם ההבהוב ומליחה לפתוח התרנגולת היטב או לחתכו לשנים ולבדוק היטב שלא ימצא בתוכו חטה. וכ' בשכנה''ג מי שעושה כן ה''ז זריז ונשכר: (לז) כולם. היינו בנמצא החטה על התרנגולת דיש לספק שמא נגעה בכולם אבל אם נמצא תוך התרנגולת אין האחרים צריכים קליפה. מ''א: (לח) מחמירים. משום דאנן משערין בכל האסורין במליחה בס' א''כ גם בחמץ אוסר כולו (עיין י''ד סי' ק''ה): (לט) העיקר וכו'. משום דס''ל דלא אמרינן באיסור דרבנן שאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה ע''י מליחה ומה שמשערי' בשאר איסורים בס' היינו משום מילתא דפסיקתא שלא נצטרך לשער בין שמן לכחוש ואזלינן בזה אף להקל כמ''ש בי''ד סי' ק''ה א''כ אף בחמץ די בס'. ועוד דדוקא באיסור ששייך בו שמנונית משערין בס' אבל לא באיסור חמץ דלא שייך בו פיעפוע. ועוד דבמקום שיש עוד צד להתיר סמכינן אשאלתו' דסבר חמץ בטל בס' ואין לך צד היתר גדול מזה שהרבה גאונים ס''ל שאין הטעם מתפשט במליחה ויש לעשות פשרה לאסור אותה חתיכה ותו לא והרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות האחרות. ואם נתבשלו בלא קליפה שרי שאינו אלא חומרא לקלפן ומ''מ נ''ל דצריך החתיכה קליפה אלא דאין הקליפה אוסרת החתיכה אע''ג דנתבשלה עמה. ודוקא במקום שאין לספק שמא נגע בשאר החתיכות אבל אם יש לספק שנגע בשאר החתיכות מדינא כולן אסורים ואף שידעינן בוודאי שלא נגע אלא באחד מהן ולא ידעינן באיזהו מהן נגע מדינא כולן אסורין וטעונין קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב וא''כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתן דדוק' היכ' דקליפה אינו אלא חומרא בעלמא אין הקליפה אוסרת החתיכה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת החתיכה מ''א ועיין מ''ש בי''ד סי' צ''א ס''ק ז'. ועיין מש''ל בסי' תמ''ז ס''ק ו'. וט''ז כתב מאחר שראינו בדין זה מחלוקת בין קמאי ובתראי דרש''ל בתשובה סי' ע''ט פוסק לשרוף הכל וכ''ד בעל שארי' יוסף וכ''ד ב''ח. ובמ''ב חולק לפסוק כהמקילים ומיקל בשאר חתיכות אפי' בלא קליפה. ורמ''א בתשובה סי' ק''ח כתב הרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות אחרות עד אחר פסח. ע''כ נלע''ד לנהוג הלכה למעשה בדרך זה. דאם נמצא חטה על בשר מלוח ביבש בלא ציר יש להתיר להשהות הכל רק המקום שנמצא יקלוף והשאר מותר להשהות עד אחר פסח. אבל אם נמצא החטה בתוך הציר של בשר או דגים אז חשיב כמבושל דבשיעור מועט הוי כבוש בציר או בחומץ כמבושל כמבואר בי''ד סי' ק''ה וכ''ש אם מונח שם מעת לעת. אז דינו כל מה שמונח בתוך הציר יש לאסור דה''ל כאלו נתבשל בקדיר' אחת וצריך ביעור אבל מה שמונח למעלה מן הציר ישהנו ג''כ עד אחר הפסח כי אין מפעפע בציר למעלה כמבואר בי''ד סי' ס''ח. ומש''ה מה שנוגע בבשר שבתוך הציר יקלפנו והשאר ישהה אותו או יעשה כמ''ש רמ''א בסיפ' דימכור הכל לעכו''ם דהיינו מה שאינו בתוך הציר דמה שהוא בתוך הציר אסור למכרו כי הוא חמץ גמור עכ''ל והסכים עמו הח''י ע''ש. ופשוט דכל זה בנתרככה החטה כמש''ל ס''ק י''ח ע''ש. כתב בתשובת צמח צדק סי' למ''ד דאם נשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר אחר המליחה בפסח אע''פ שמים מבטלין כח המלח מ''מ אדמחליש ליה בלע קצת ויש לו דין חטה שנמלח עם התרנגולת לכל אחד מן הדעות שבסעיף זה ע''ש וע' ח''י ס''ק מ''ו. כתב בתשובת מהר''ם מלובלין סי' צ''א חטה המונחת בחבית כרוב מלוח אסור כל החבית דכבוש כמבושל ע''ש. וכתב המ''א וצ''ל דמיירי שהציר עולה על גביו ואם אין הציר עולה על גביו ה''ל דין מליחה. וכן שמעתי שנמצא חטה בחבית דגים שנמלחו לשם פסח וצוה הגאון מהר''ר בנימין אב''ד דק''ק פוזנן להשליך אותה שורה לנהר והשאר למכור לעכו''ם ועמ''א:

(מ) מבוקעת. פשוט הוא לדידן הדין כן בנתרככה אע''פ שאינ' מבוקעת. ט''ז. ובשכנה''ג כ' מדלא הגיה הר''ב כאן אפי' אינה מבוקעת נראה דס''ל דאם אינה מבוקעת אין לאסור בצלי רק כדי נטילה ע''ש. אכן דעת שאר האחרונים אינו כן. ועמ''ש בס''ק י''ח בשם הח''י ובס''ק כ''ד: (מא) פיעפועו. ומיירי בתרנגולת כחושה דאל''כ מפעפע ואסור כולו כמ''ש סי' תמ''ז סעיף א': (מב) מתפשט. דוקא לענין איסור משהו חיישינן לזה משא''כ בשאר איסורים עיין ח''י ובמ''א וכתב א''ז ואם אינו מתהפך השפוד נראה מדעת רמ''א דדין צליה כדין מליחה עכ''ל: (מג) זו בזו. אבל אם נוגעות אין אוסרות ולא אמרינן דהבליע' הולכת בכל הכלי כמ''ש בי''ד סי' צ''ב דהתם מיירי בבישול. ואם כן אם התרנגולת שמינה אפי' אינם נוגעות אוסרות הכל מ''א. ומ''מ באינם מבוקעות נ''ל דאין להחמיר ח''י. כתב בשכנה''ג מעשה בא לידי בליל ז' של פסח שנצלו שני תרנגולות ונמצא באחד מהן שעור' שאינה מבוקעת וצויתי שיחתוך מקום פיעפועו לפי אומד הדעת וישליכנו ויאכל השאר ואמרו שכבר נחתכו לחתיכות עם האחרות ואינם יודעין היכן הוא והתרתי הכל ע''ש. ולשיטתו אזיל כמש''ל בסעיף קטן מ'. אכן דעת שאר אחרונים אינו כן כמש''ש. וע' בתשובת חכם צבי סי' ס''ו ובשבות יעקב חלק ב' סי י''ז:

(מד) מותר. ואפי' קליפה א''צ דהזפק הוא במקום קליפה. והב''ח פסק להחמיר לאסור כולה. וט''ז הכריע לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ושאר אחרונים מסכימים להתיר לגמרי בהבהוב וע''ל ס''ק ל''ו מש''ש. כתב בספר תני' כל עניני פסח לא יעשה ע''י עכו''ם: