מוֹזְגִין לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן וּמְקַדֵּשׁ עָלָיו, וּמְבָרֵךְ (א) שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם חָל (ב) בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר וַיְכֻלּוּ, וְאִם חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמֵר יקנה ''ז, וְאִם שָׁכַח לְהַבְדִּיל וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל הַהַגָּדָה, יַשְׁלִים הַהַגָּדָה עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ (ג) יַבְדִּיל. הגה: וְאֵין לִטֹּל יָדָיו כְּלָל קֹדֶם (ד) קִדּוּשׁ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהָרֹא''שׁ בִּתְשׁוּבָה וּמָרְדְּכַי פ' ע''פ). וְאִם אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יִטֹּל מְעַט אֲבָל אֵין לְבָרֵךְ עַל הַנְּטִילָה. וּבַעַל הַבַּיִת לֹא יִמְזֹג בְּעַצְמוֹ, רַק אַחֵר יִמְזֹג לוֹ דֶּרֶךְ חֵרוּת (מהרי''ב).
שׁוֹתֶה בַּהֲסַבָּה וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אַחֲרָיו.
אִם יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת כַּמָּה כּוֹסוֹת, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וּמִכָּל מָקוֹם רָאוּי לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת בֵּין רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי, אִם לֹא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר, וְיִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת הַסֵדֶר וּקְרִיאַת הַהַגָּדָה.
באר היטב
(א) שהחיינו. ואם לא אמר אותו ביום א' מברך ביום ב' או בא' משאר ימים כשיזכור ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס ונ''ל דאפי' בירך בראשונה ולא בירך בי''ט שני של גליות מברך כל שבעה מ''א. וכתב הח''י ונראה דה''ה בעצרת אע''ג דהוא רק שני ימים מ''מ יש לו תשלומין כל שבעה. ועוד נ''ל דאם שכח לומר זמן ליל ראשון ובליל ב' אמר זמן דא''צ שוב לומר זמן מכח לילה ראשונה להשלמה דאם יום ראשון קודש א''כ השלים הזמן ביום ב' ואם יום שני קודש הא אמר זמן ח''י ע''ש. ואם שכח לו' קידוש בליל' דינו כדלעיל סי' רע''א ס''ח וכ''כ הע''ש ס''ס תפ''ה. ואם שכח לומר ההגדה אין לו תשלומין כלל. דכתיב בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וכ''כ המ''א לקמן סי' תפ''ה ע''ש. ואין אומרים שעשה ניסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. טור ועח''י: (ב) בשבת. ומותר לומר ההגדה בספר אף שהוא ביחידות ולא חיישינן שמא יטה כמ''ש סי' (רע''ט) [רע''ה] ס''ט. ח''י: (ג) יבדיל. ואם נזכר באמצע הסעוד' שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכוס ואם היה דעתו לשתות יין תוך הסעוד' אינו מברך בפה''ג ואם לא היה דעתו צריך לברך ולא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא''כ יהיה כמוסיף על הכוסות וא''ל שיאמר הבדלה והלל על כוס א' דא''א ב' קדושות על כוס א' דדוקא קידוש והבדלה שרי דשניהם ענין אחד הוא ואם שכח להבדיל עד אחר בה''מ אומר הלל והבדלה על כוס א' דהא א''א בענין אחר. מ''א וע''ל סי' רצ''ו: (ד) קידוש. ע' אחרונים בזה. והעיקר כפסק רמ''א כן הסכמת הט''ז דהרואה שנוטל ידיו סובר שיברך ג''כ ענ''י כמו בשאר שנה ובאמת אסור לברך כיון שאין נטיל' זו על האכילת מצה דהוי הפסק גדול וכן נוהגין: